כבר אזל לי שיקוי התקווה
ונגמר לי כל כוחי
פוסעת לי, מחפשת אהבה
אבל הדרך ארוכה מדי... הורגת אותי.

הולכת בגשם, מביטה אל על
הטיפות מכסות את פניי העצובות
חושבת מה יש רחוק, שם מעל
ואיפה קונים עוד שיקוי של תקוות.

הכל הופך סביבי אפל ושחור
ולא רואה אף אחד אחר לידי
הכל חשוך, אין קצה מנהרה, אין אור
ולמציאת עוד שיקוי, תמה הציפיה בליבי.

מושיטה יד קדימה, לעולם
אולי יש שם מישהו בלתי נראה,
מחכה למגע של אדם
שאת השיקוי שלי שוב ימלא.

אין מגע, היענות ולא ליטוף
היד עדיין מושטת לבדה וקפואה
הקור התחיל מתפשט בכל הגוף
והגרון יותר מאי פעם חש את הצמא.

לא ביקשתי הרבה, רק טיפה אחת נוספת
של שיקוי הקסם המיוחד
טיפה של אשליה אליה אני שואפת
שתעביר לי בחיים לפחות עוד יום אחד.


10.3.06