תום גורדן / ארס-פואטיקה |
ולתאר את זה בשמות מפוצצים.
כמו פרגמנט.
או פרוזה.
או נובלה.
או קובץ שירה לירי.
הכי קל לבכות לדפים דוממים.
לאותיות ומילים נטולי משמעות כשלעצמם
ממש כמוך.
הכי קל להיות מושפע מאחרים.
לנסות להשתוות למישהו אחר ברמת הכתיבה.
ברמת הרגש.
ברמה.
הכי קל לתת לאחרים לבקר אותך.
להאמין שאתה תמיד בסדר
והם טועים.
הם לא.
הכי קל לכעוס, לכאוב, להתאהב, ליפול, להשבר, להשתכר, לבכות,
לצעוק.
אז למה תמיד אני בוחר בדרך הקלה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|