אלף כבאים לא הצליחו לכבות. הם באים אלי לעשות מסיבות סמים
בבטן, העשן יוצא לי מהאזניים, אני נשרפת. נשרפת.
ואיפה אתה עכשיו? איפה אתה? אולי בתוך מישהי אחרת, שורף.
שורף.
הכוויות דבוקות לי לפנים, כבר יותר מעשרים שנה. יותר מעשרים
שנה.
כלובים, סורגים, לכלוך בפינה.
ולא היה לי טלפון להתקשר 102, לא היה לי טלפון להתקשר.
ומי בכלל היה בא? מי היה בא?
אז איפה אתם עכשיו כבאים? את מי אתם מכבים עכשיו? השארתם אותי
בוערת באמצע שדה קוצים, ולאלוהים לא היה כוח לשלוח אלי גשמים.
איפה אתם עכשיו כבאים? מה אתם רוצים? תשלחו לי צינורות, אני
אתכבה לבד, רק תשלחו לי צינורות, אפילו רק אחד. ותסדרו את
הברז, תשמנו אותו היטב, כדי שאוכל לשלוח את הידיים ולפתוח
ולכבות.

יושבת על ענן, צינור ביד, סיגריה בפה, כבד באשפוז.
סידרתי לבד את הברז, הצטרפתי לשורות הכבאים. הצטרפתי.
רק שלא יהיו רעמים.