יושבת מולך, מסתכלת לך בעיניים. כל כך הרבה דברים להגיד, כל כך
הרבה פערים להשלים. יושבים כמעט צמודים אחד לשני אבל כל כך
רחוקים. עשיתי טעות פעם אחת. פגעתי בך. לא רציתי, מצטערת על כך
עד היום. עד כמה שלא אסתיר את זה, אוהבת אותך. יושבים בשקט
ואין מה להגיד, אין ממה להתחיל. מפחדים להפר את הדממה. מסתכלת
לך בעיניים ושוב תוהה. נותנת לך לקרוא את השיחה שלנו, שלי
איתך. פרסמתי את ההתנצלות שלי ועכשיו נותנת לך. נתתי ואז
הצטערתי. שנייה אחרי שהתחלת לקרוא. שוב טעיתי, אולי קצת איחרתי
להבין מה שוב קרה. ואם כבר אני מסתכלת בעיניים הקרות שלך,
פתאום מוצאת את עצמי מתבוננת בחיי ללא שליטה. אולי ובעצם בטוח
דברים רבים כל כך בחיי הם טעות. טעות שלך האמנתי, טעות שפגעתי
בך, טעות שהיום לכאן באתי. טעות, הטעות היא אתה... |
