על פני פסגות קהות,
נמתחים על קצות שחקים,
הנועזים בנשמות.
ואין ישבור איש את רוחם,
כי הם לארץ המשמר,
חנית ורומח בידם,
ולפניהם עומד בדום ההר.
אך אין גופם מגן ברזל רתום,
ובסופות אין בגד מחמם,
וכשהזיכרונות שוקעים באור עמום,
ננטשות רק הדמעות מעיניהם.
שיר זה מוקדש לחיילי...
יחד עם דאגתי והערכתי אליהם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|