[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשמר כץ ישכב על מיטת חוליו ויראה את חייו במבט לאחור יהיה זה
סרט ארוך ומשעמם. באמת שלא עברו עליו יותר מידי דברים מעניינים
בחיים, לפחות לא כאלה שעניינו אותו. הוא מעולם לא צנח ממטוס,
אולי נפל פעם או פעמיים אבל זה היה בלי מצנח. הוא מעולם לא היה
בהודו או בחו"ל בכלל. הוא אפילו לא היה בסיני. הוא מעולם לא
עבד בעבודה מעניינת או יצא עם בחורה מעניינת. הוא מעולם לא
התחתן או הביא ילדים. הוא מעולם לא נפצע פציעה אנושה שהשאירה
צלקת. אולי נשרט בברכיים כמה פעמים כשהיה קטן, ולפעמים קיבל
סימנים כחולים כשנתקע בדברים.

אך דבר אחד הוא כן יזכור באותו הסרט - את האירוע. האירוע לא
היה משהו מיוחד. זה לא היה אירוע מהסוג שמשנה את פני הדברים.
זה לא אירוע שלאחריו אי אפשר לחיות את אותם החיים. עובדה היא
שלאחר האירוע מר כץ המשיך בחייו הרגילים. האירוע לא היה אלא
נווה מדבר של עניין בחייו היבשים.

באותו היום שבו קרה האירוע מר כץ יצא מהבית בבוקר, לא מידי
מוקדם וגם לא מידי מאוחר. הרוח הקלילה של יום ספק חורפי ספק
קיצי העיפה את השערות שעדיין כיסו את פדחתו באותם הימים. מר כץ
חבש משקפי שמש ללא כובע והיה לו קר במצח. הוא הניח את ידו על
מצחו כדי להגן עליו מהקור אבל היד שלו הייתה קרה וזה רק הקפיא
את המקום יותר. הוא הוריד את היד. בידו השנייה החזיק את עיתון
הבוקר המגולגל.

לפתע הרגיש מר כץ תחושה מוזרה בידו הימנית. כאילו העיתון נשאר
במקום בזמן שהוא המשיך ללכת הלאה. הוא נעצר והבחין ביד קטנה של
איש מבוגר לופתת את עיתון הבוקר שלו. מר כץ הסתובב והבחין באיש
הקטן שעמד מאחוריו. האיש תפש את העיתון והתחיל ללכת. מר כץ
שחרר את העיתון. למרות שהגנב היה איש קטן, לא היה למר כץ כוח
לפצוח במרדף אחריו. גם ככה הוא לא באמת קרא את העיתון אלא רק
את הכותרות, וגם זה בקושי. אבל האיש הקטן לא ניצל את ההזדמנות
לברוח אלא נעצר והגיש את העיתון המגולגל בחזרה למר כץ. מר כץ
אחז בעיתון בתנועה מהוססת. האיש הקטן תפס בדל בגד משרוולו וסחב
אותו הצידה.

מר כץ נגרר אחרי האיש הקטן עד שהם עצרו בכניסה לבניין ישן
שהייתה נסתרת מהרחוב. אז סימן האיש הקטן למר כץ להתכופף ולחש
באוזנו: "אני יודע מי אתה." מר כץ קפא במקומו. "אני יודע שאתה
הולך כל יום עם עיתון מגולגל בידך. אני יודע שאתה קונה עיתון
כל יום למרות שאתה רק מרפרף על הכותרות." שרירי הפנים המכווצים
של מר כץ נרפו לרגע, כשריריו פניו של מי שהסערה פסחה על ביתו.
אך האיש הקטן המשיך, "אני יודע שאתה בוכה בלילות. אני יודע
שאתה תמיד עייף למרות שאתה ישן שעות נוספות." מר כץ התכווץ
בחזרה. הוא שתק ונשאר מקופל כשהגמד המשיך לירות לו מילים
בלחישות לתוך האוזן. "אני יודע שאתה לא מרבה להסתכל במראה כי
אתה פוחד לראות. אני יודע כמה פעמים בלעת שני כדורים נגד כאב
ראש במקום אחד. אני יודע שהייתה אפילו פעם שבלעת שלושה אבל לא
היה לך אומץ להמשיך. אני יודע שאתה רואה רק קומדיות בטלוויזיה
אבל גם הן לא באמת מצחיקות אותך. אני יודע שלפעמים אתה מנסה
לאונן רק כדי להוכיח לעצמך שאתה עדיין יכול, אבל אתה מפסיק
באמצע כי נמאס לך." הגמד שתק לרגע, נתן למילים לחדור דרך
האפרכסת למוח ומשם ללב ולכליות. "ואני יודע - שאין לך שמץ של
מושג למה אני אומר לך את זה".

"נכון", ענה מר כץ והתרומם. הוא בכלל לא הסתכל על האיש הקטן
כאילו נמנע מלבקש תשובה. האיש הקטן רק צחקק ועזב את השרוול של
מר כץ. הם הלכו בחזרה לכיוון הרחוב, נמנעים זה ממבטו של זה.
האיש הקטן נעצר בדיוק למקום בו נפגשו מלכתחילה. הוא חזר לארוב
לעוברים ושבים.

מר כץ המשיך לדרכו, תוך שהוא פותח את העיתון המגולגל ומתחיל
לרפרף על הכותרות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לו בן-גוריון
היה חי, הוא היה
מתהפך בקברו!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/3/06 16:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שיר-לי יונגבלוד

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה