כולכם מכירים את הרגש הזה.

אתה לבד, עליך לא שומרים, לך לא דואגים.
אתה בחושך, כל הזמן מדברים לידך על אנשים אחרים.
כשאתה זקוק למגע - גע בעצמך.
אתה במשבצת ואתה לא קורא לה בשמה.
הימים עוברים ואתה כמו מחכה לתפנית, משהו שירים אותך.
אנשים אחרים - יש שקרנים - עלובים - אהובים. מה יש לך?
הימים ארוכים וחולפים וכמה שזה כואב, זה צובט מבפנים.
מישהו אמר משהו, זה הבהיל והקפיץ אותך, קשה להבין. גם אותך אף
אחד לא מבין. מעבר לזה האנשים משלימים ומתקדמים גם כשאתה שרוף.
אנשים מצליחים ובוחרים להיות חברים וטובים ונחמדים ומעמידי
פנים. אתה בוחר שלא. אז אין לך מי שיאהב. תוציא את כל הרעל
שלך. תקיא הכול עכשיו. תהיה נקי. תהיה בשליטה. הגוף שלך זה
אתה, זה הכוח שלך בגוף ובנפש. אז תקיא. תזכור שאין דברים
מושלמים, בטח שלא בך, ותפסיק להתנהג כאילו שכן. איזה אושר יש
שם רחוק ממך, לפעמים אתה חושב. זה נראה לך קרוב. בהייה לא
תעזור כאן. זה בחוץ ואתה כאן, האושר לא שלך, תבין את זה, תחיה
עם זה, אין דברים מושלמים - גם לא שם. יכול להיות שמישהו חושב
עליך שאתה יפה. נחזור על זה, מנטרה ידועה, אתה יפה, מוצלח,
חכם, מצחיק. אתה אתה המיוחד. אין כמוך - ''ישנן יפות יותר
ממנה, אך אין יפה כמוה'', תזכור את זה תמיד. תעמוד מול המראה
ותגיד את זה. תחשוב את זה. תצעק את זה. תצעק שאתה צריך עזרה.
שמישהו יעזור.