ארבל הכרמלי / סולם המוקשים |
אך, אל העצב עדיין כרוכה,
בסגור עליה קורים
אשר עושים לילותיה כעורים.
כאשר, היא מקיצה בבקרים -
נעדרת היא שמחת חיים
בשל אותם מוקשים זרועים
אשר אותה מלווים
כרוחות חולניות
הממאנות להרפות.
הוא רואה את פניה הלוטים וזועפים
כעל מסך של דמדומים,
הוא רואה בעיניה העומקות
את עומק הציפיות,
הוא שומע מפיה על המועקות
ואין לעיל ידיו דבר לעשות -
רק מבקש שתשכח המרי המלחך
ותמשיך על הסולם לטפס -
אל מול חלום
שעולה מן האור.
09/03/06 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|