חיה לי בתוך בועה
בועה פרטית, רק שלי
אף אחד לא נכנס
אף אחד לא יוצא
לא פוגעת, לא נפגעת
רק האדישות, הבדידות, הריקנות
לא עוזבות אותי, כבר לא אני עצמי
וקשה להתרגל אך אין ברירה
כי ככה זה בזמן האחרון
כל מה שאני רוצה זה רק לישון
לישון, ואולי גם לא לקום
מנסה לחייך
כל מה שיוצא זה חיוך עקום
לא מעודדת, לא מתעודדת
רק בוהה, יושבת, חושבת
מוצאת את עצמי לא עושה כלום
ואין מי שינגב את הדמעות
שיורדות טיפה אחר טיפה
זולגות להן במורד הפנים
כמו הגשם, והסערה שמתחוללת לי בפנים
מנסה להרגיש אך לא קורה דבר
מה נדרש כדי להיות בן אדם מאושר?!
חיה לי בתוך בועה
עכשיו אני יודעת, אני כבר לא מרגישה
ולפעמים בימים אפורים מתגעגעת לתחושה
למגע, לחיבוק ואולי גם נשיקה
רוצה שמישהו יבוא, ישים לב
למה שקורה אצלי בפנים
שיעיר אותי מעוד חלום רע
ושאולי גם יפוצץ את הבועה
שיחזיר אותי לחיים, כי בינתיים אני מתה
מתה מבפנים
מרגישה שהכול רקוב וכלום לא עובר
לא משתנה, רק שב וחוזר
מנסה לצאת מהבועה, להילחם בה
לא מצליחה, לא מספיק חזקה
כנראה זה חזק ממני, אי-התחושה
וככה עוד יום ועוד יום, מעבירה את הזמן
המחוגים עוצרים מלכת, הכול עובר לאט
אך בעצם הכול רץ, גדל, צומח, מתפתח
ורק אני חסרת תחושה
חיה לי בתוך בועה
כי אלו הם החיים בזמן האחרון
כבר לא הולכת, לא יוצאת לשום מקום
וכל מה שאני רוצה זה רק לישון
לישון, ואולי גם לא לקום
והנה הוא בא...
עוד חיוך חסר טעם ועקום...