זכוכיות בעיניים
והראיה מטושטשת
המחשבה לא ברורה
והצלילות נעלמת.

קשה לרוץ כשלא רואים לאן
לא רואים את הדרך
רוצה לברוח
העיכוב מיותר...

כבר אין לי מה לומר
אין מה לומר
הכל אותו דבר, אותו דבר.

השקרים הפכו אמת
כי כבר אין אמת אחרת.

היכן הדלת עם שלט היציאה?
איפה השביל שיוביל אותי אל מסלול הבריחה?

קשה לעמוד במקום בלי ליפול
הרגליים עייפו מכאב ומכשול

עומדת בצד ובוהה בי
מה את רואה?
גם את מרגישה את הכעס
אבל איבדת תקווה?

אמרת שלא בגרתי
אבל איני נאיב יותר
אז מה את אומרת?

העיניים כבר שורפות
הזכוכיות שרטו את העדשות

גשם, מבול יורד
אבל בחוץ השמש זורחת
תדעי לך שזו לא רק את
שמרגישה פתאום מקופחת...


נכתב ברגע של ייאוש ותסכול, ללא אמצעים וללא כוונה... וללא
כיוון מחשבה ברור. רק מבול של כאב וזכוכיות...

27/11/2005