זה היה לילה חשוך, מהלילות הגשומים האלו, אני זוכר את זה כאילו
זה היה אתמול. אני הייתי בן 5 שכבתי במיטתי הגדולה, אימא בדיוק
סיימה להחליף מצעים על המיטה ונישקה אותי נשיקת לילה טוב. כל
לילה היא קוראת לי את הסיפור האהוב עלי "סיפור בחמישה בלונים",
הלילה התרגשתי נורא, כי הפעם אימא הבטיחה לי שדוד שאול יספר לי
את הסיפור. דוד שאול הוא היה הדוד החביב עלי, תמיד שהוא היה
מגיע לביתנו הוא היה מביא לי המון ממתקים, מהממתקים ששום דוד
לא מביא בעולם, הכי הייתי אוהב שהוא היה מביא את השוקולדים עם
האגוזים בפנים, זה תמיד היה משאיר לי טעם מתוק בפה, ואם הוא
היה שוכח להביא ממתק הוא תמיד היה מפתיע במתנה גדולה ויפה,
תמיד לדוד שאול היו מתנות יקרות ומגניבות. השעה הייתה כבר
מאוחרת, 9 וחצי, ואני עדיין מחכה לדוד שאול שיבוא, הדלת שלי
הייתה קצת פתוחה אז שמעתי אותו מדבר עם אימא שלי על הנסיעה,
ועל הכיף שהיה לו ברכבת, אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול,
אבא כבר הלך לישון, הוא היה צריך לקום מחר לעבודה לכן הוא ישן
כל יום מוקדם. ואימא?, אימא נשארה לדבר עם דוד שאול. אחרי חצי
שעה שאני מחכה במיטתי עם דני, הדובי החמוד שלי, דוד שאול הגיע,
על פניו נהיה לפתע חיוך עמוק שמבשר על שמחה, אני זוכר את זה
כאילו זה היה אתמול. דוד שאול הגיש לי כוס של שוקו חם, אני הכי
אוהב את השוקו של דוד שאול, השוקו תמיד היה חם ומתוק, עם 3
כפיות סוכר בדיוק כמו שאני אוהב. דוד שאול אמר לי שהיום הוא
היה רוצה לקרוא לי סיפור אחר, שאלתי אותו "למה?" והוא ענה לי
"את הסיפור על הבלונים כבר קראנו כמה פעמים, היום אני רוצה
שתכיר את כיפה אדומה", צחקקתי לעצמי וחשבתי מה קרה לו?, הוא לא
יודע שאני מכיר את כיפה אדומה בעל פה?,לא רציתי שדוד שאול
ייעלב למרות שאני מכיר את הסיפור ויודע את סופו נתתי לו לספר
לי, ועל פני היה מבט של ילד מסוקרן, כאילו זה היה הפעם הראשונה
שאני שומע על כיפה אדומה וסבתא שלה. בדיוק שהתקרבנו לחלק
המצחיק בסיפור החלק שבו כיפה אדומה שואלת את הזאב המחופש לסבתא
"למה יש לך אף כל כך גדול?" דוד שאול נגע באפי, זה קצת כאב לי
והרגשתי לא בנוח אבל לא רציתי לומר לו, שלא ייעלב, אחר כך דוד
שאול אמר "למה יש לך עיניים כל כך גדולות?" הפעם דוד שאול סגר
את עיני, קצת כאב לי, אבל פחדתי לדבר, שלא ייפגע או יכעס,
ולבסוף דוד שאול שאל "ולמה יש לך פה כל כך גדול?", הפעם דוד
שאול החליט במקום לנגוע לי בפה לעשות מעשה מוזר, הרגשתי את
שפתיו הגבריות מתקרבות אלי ומנשקות אותי, אני צחקקתי הפעם בלב,
תהיתי "מה קרה לו? הוא השתגע?" הרגשתי את שפתיו מדגדגות אותי,
אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. ניסיתי להזיז אותו
טיפטיפונת כדי שלא ייעלב, אך דוד שאול משך בחוזקה ונישק אותי
שוב הפעם הוא נישק לי את החולצה, אמרתי לו "דוד שאול, מה קרה
לך? אתה עייף?", והוא ענה לי "לא, תהיה בשקט, זה קסם, כך תוכל
להירדם", אני ניסיתי לשתף פעולה, לא רציתי להביך את דודי דוד
שאול ולומר לו שאני הכי שונא שמנשקים אותי, שזה בכלל לא מרדים
אותי, להפך, אך הוא רצה להמשיך ולנשק אותי בכל גופי קראנו לזה
"משחק הנשיקות" המשחק הכי פשוט ששיחקתי מעודי, אני הייתי צריך
לשכב על המיטה ולעצום את עיני כאשר אני עירום, והוא היה צריך
לנשק את כל גופי, זה היה נורא מצחיק, בחיים לא שיחקתי במשחק
כזה, דוד שאול הוציא משהו מוזר מהמכנסיים, משהו קשה וארוך,
שאלתי אותו אם זה "מה זה?", והוא ענה לי בחיוך "שתגדל תבין"
אני חשבתי שזה חלק מהמשחק ושיתפתי איתו פעולה, אחרי הכל הוא
מבוגר, ולמבוגרים צריך להקשיב, הוא לקח את הדבר הארוך הזה מתוך
מכנסיו והחל נוגע בי בגופי, "די, זה מדגדג" אמרתי לו, אך דוד
שאול היה שקוע במשחק, כנראה הוא משחק בזה הרבה כי הוא מאוד
נהנה, וכך זה נמשך כל הלילה, אני זוכר את זה כאילו זה היה
אתמול. בסוף המשחק שמעתי את דוד שאול צועק, אבל זה לא היה מתוך
כאב, זה היה מתוך הנאה, אני חושב שדגדגתי אותו, בכלל כל המשחק
הזה היה חדש ומוזר לי, אני לא זוכר ששיחקתי את זה עם אימא או
אבא, אפילו לא עם דנה מהכיתה, בסוף המשחק דוד שאול שפך עלי
משהו על הבטן, זה היה משהו קצת חמים, אני חושב שברח לו קצת
פיפי מרוב דגדוגים כמו שבורח לפעמים לאחי הקטן בן ה- 3 יהונתן,
אבל דוד שאול אמר שזה בטעות ושגם למבוגרים בורח לפעמים, אחרי
המשחק המתיש והמצחיק ביותר ששיחקתי מעודי אמרתי לדוד שאול שאני
חייב ללכת לישון אחרת אימא תכעס, דוד שאול הבין אותי, הוא ידע
שאני לא אוהב להכעיס את אימא, הוא רק ביקש ממני טובה אחת "אל
תספר לאימא ששיחקנו במשחק הנשיקות, שזה יהיה המשחק הפרטי
שלנו", אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, "אין בעיה, דוד
שאול, רק המשחק שלנו" איזה דוד מוזר שכזה חשבתי לעצמי, מזה
המשחקים המוזרים שהוא ממציא? מעניין אם הוא משחק אותם הרבה?
העייפות השפיעה עלי, הרגשתי את עיני נעצמות אט אט כאשר דוד
שאול סוגר את מכנסיו מנשק (הפעם במצחי) ואומר לי "לילה טוב
חמוד, אני נוסע מחר, שמתי לך מתנה בחדר הוריך, מתחת למיטתם",
פיהקתי פיהוק ארוך ונרדמתי לתוך שינה עמוקה. למחרת, שקמתי השכם
בבוקר, דוד שאול, לא היה שם, הוא הלך למקום אחר, חזר לביתו,
כנראה הוא רצה לשחק עם החברים שלו את "משחק הנשיקות", הוא בטח
התגעגע למשפחה שלו, כל הזמן בבית ספר חשבתי על דוד שאול, על
המשחק המוזר, לא רציתי להביך אותו, אבל המשחק לא היה לי נעים,
הרגשתי לא בנוח, הנשיקות היו לי מוזרות, אני רגיל לקבל נשיקות
רק מאימא ואבא, ובכלל אף אחד לא נישק אותי קודם לכן במקומות
שהוא נישק, הייתי חייב לשתף פעולה, אחרת הייתי מאכזב את דוד
שאול ואז הוא לא היה חוזר אף פעם. כשחזרתי הביתה רצתי אל אימי
במקום לקבל אותה בחיבוק ארוך ובחיוך מאוזן לאוזן היא בכתה,
עיניה היו אדומות, וגם שפתיה היו יבשות, אבא אחז אותה
בזרועותיו. אני, שחזרתי עם חיוך על הפנים, שקעתי בעצבות רק
מלראות את פניה של אימא שאלתי אותה "מה קרה אימא?" היא אמרה לי
"אני מצטערת על מה שקרה לך אתמול בלילה עם דוד שאול, רק היום
בבוקר גיליתי זאת, דוד שאול הוא אדם רע, ואם הוא פגע בך, הוא
מבקש סליחה" אני לא הבנתי את אימא, למה דוד שאול הוא אדם רע?
שאלתי אותה "אימא מה קרה?" והיא ענתה לי "זה בסדר חמוד ראיתי
את הכתם הגדול שדוד שאול השאיר על המצעים" אהה, אימא לא ידעה
שגם למבוגרים בורח קצת פיפי אז התקרבתי אל אוזניה ולחשתי לה
בסוד "אימא, לא נעים לי להגיד לך, אבל גם למבוגרים בורח קצת
פיפי" אימא העלתה חיוך קטן על פניה ואמרה "אין דבר חמודי, כל
אדם יקבל את עונשו" אני לא הבנתי על איזה עונש היא מדברת ומה
בעצם קרה, כל שזכרתי הוא שדוד שאול השאיר לי מתנה בחדר ההורים,
מתנה שחיכיתי לה בקוצר רוח. ניגשתי לחדר, פתחתי את הדלת, זכרתי
שדוד שאול אמר לי שהוא מחביא לי מתנה מתחת למיטה, הסתכלתי מתחת
וראיתי אריזה יפה וצבעונית בצבע כחול שעליה יש פתק ורשום
"לנועם באהבה, דוד שאול", ולמטה בקטן "מקווה להיפגש שוב
ולשחק". אני מרוב סקרנות לא יכלתי להתאפק פתחתי את העטיפה
בחיפזון ולפתע ראיתי את הסיפור "כיפה אדומה", הסיפור שדוד שאול
הקריא לי אתמול, הסיפור שקראנו בדיוק לפני "משחק הנשיקות",
המשחק המוזר ששיחקנו, הוא בטח רוצה שאני אתאמן על זה לבד לפני
שהוא יבוא בפעם הבאה, אין בעיה, אני זוכר את זה בעל פה, כאילו
זה היה אתמול.