אנחנו חיים חיים כל כך קצרים וכל יום שעובר חוזר על עצמו.
אף אחד לא באמת חי את הרגע, למרות שהרגע כל כך קרוב.
והיום עובר, ועוד אחד, ויש הרבה שחור ואפור בעיקר.
בסך הכל אנחנו חיים בעולם כל כך ציני, עולם מושחת ללא עתיד
ורוד הנראה באופק... וכל פעם שאנו מגיעים לאיזה סוג של תקווה
היא מהר מאוד נעלמת, כמו לא הייתה.
והכל נעשה בהתמודדות עם הזרם... לקום בבוקר ללכת לעבודה, המרוץ
אחרי הכסף וההצלחה הלא ברורה שלא תוביל לשום מקום באמת, כי
בסופו של דבר הרי כולנו נגיע לאותו מקום.
תתעוררו, אנחנו חיים בשביל נקודות אור קטנות שהן פיקציה של
עולם אכזר והרצון של האנושות לשרוד.
אז מתי תבוא המהפכה? |
