יונה צחורה מגיחה לפתע בקו האופק
וגם כשאתה רחוק ולא רק
אלא מרוחק
אני יכולה לראות אותך מחזיק מחרוזות של אש
כמו אלו שהשמש מפזרת בבקרים של קיץ
גם בהפניית העורף ניראים פניך המשולהבים
ולחלוחית העיניים שאתה חומס ממני
נוהג בה כבשלך
ובצדק

כשאני שרועה על גב סדיני עצב ממכר
פעימת היותך לוחשת לי רוך
מוסתר בשמיכת נוצות המוסר שלך
אז, אני רואה את יונת הגעגוע
מרחפת מעלינו
ואין לה תבוסה
גם לא מטרה
אלא עצמה
ואנחנו.



ל-א.ה.ל. שעדיין...