סיפור קצר על איך שהגורל נותן לך את האהבה שלך מבלי לתכנן
אותה מראש...

נראה לי שבגלל שהייתי קצת בדכאון, אולי כי לא היה לי כל כך
הרבה מצב רוח, החלטתי היום בשונה ממנהגי, ככה סתם לשבת בקצה
הבר, לא להתחיל עם אף בחורה, ובעצם לא מעניינת אותי אף אחת
היום. אני סתם ישבתי לי ככה, לראות מבט מבחוץ ולא להיות בפנים,
אחרי שובל של כשלונות רצופים. דווקא הקטע המדכא היה שהיום
דווקא היו מלא בחורות מקסימות, זוהרות, עם ברקים על הלבוש
שסחפו חושים, אך מנעתי מעצמי לנסות.

עד אשר מישהי תפסה את עיניי, עינייה המבריקות לא נתנו לעיניי
מנוחה. היה לי מאוד קשה לעצור את עצמי ומאוד רציתי לחזור
למנהגי הישן, אך אמרתי לעצמי `לא היום`! עדיין לא הייתי מסוגל
שלא לשמוע לקול בפנים `תנסה עוד פעם, אולי יצא לך מזה משהו?`
אך אני חששתי מאוד שאגיע שוב פעם לעוד מקרה של דכאון. מאוד
הציק לי שישבה שמה לבד בקצה, איך אפשר להשאיר בחורה כזאת יפה
לבד? כאילו מחכה למישהו כמוני שיבוא אליה. בסוף החלטתי לגשת
אליה במילה `היי, אפשר יהיה להזמין אותך לשתות משהו?`.

בהתחלה היססה קצת, אבל אח"כ השיבה `למה לא?` הלב שלי התחיל
לפעום במחשבה שאולי מצאתי את הבחורה שלי! הייתי כל כך נרגש שלא
ידעתי מה אני מספר לה. פשוט נסחפתי ועברתי לעולם אחר, כל כך
כיף היה איתה, ומי היה מאמין שיגיע היום ואמצא את הבחורה שלי.
אך פתאום היא הפסיקה ואמרה לי `ממש נהניתי לדבר איתך, תודה
שהעברת לי ת'זמן עד שהחבר שלי יגיע, כמה נחמד מצידך! תכיר תחבר
שלי`. סובבתי את ראשי וראיתי בחור גבוה וחתיך, לחצתי את ידו
וראיתי אותם מתרחקים לאיזה שולחן צדדי, הוא וה`בחורה שלי`.