משוואה לא פשוטה, בשני משתנים. משתנים עם הזמן, עם החיים.
משוואה רגילה, קצת קשה, טיפה מתוחכמת. הוא מספר רציונאלי, טבעי
ושלם. דברים שעל עצמי קשה לי להגיד. אני באה בשברים, ולא כל כך
רציונאלית, אולי קצת. הוא האינטגרל שעושה ממני נגזרת. הנגזרת
שלו, של גופו בראשי. ואני? מין פרבולה כזאת מסובכת בלי קיצון
מוחלט והחלטי. הוא צורה משוכללת, הכל טוב, זהה מושלם, ואני.
אני קצת מפגרת מאחוריו, רק משולש קטן... השטחים שלנו לא נפגשים
ולו לשנייה, ההיקפים גם הם משתנים עם הזמן. ואני רק עומדת,
תקועה בזמן, בוהה במחומש המושלם. כל פינותיו 108 מעלות. כל קשר
אצלו הוא קוולנטי. ואני משולש קטן ולא מתוחכם, בקושי מגיעה
ל-180 מעלות בכל פינותיי. אצלו משפטים רבים שמוכיחים את זהותו
ואילו אני סתם עקומה. קשה להגדיר אותי, קשה למצוא צלעותיי, קשה
להבין אותי ואת צורת חיי. הוא הצורה המושלמת, המעגל.
וכאן באה השאלה. שאלה פשוטה, יגידו החוקרים; שאלה קצת קשה,
יגיד מי שחי את החיים. האם צורה מושלמת תשתלב בתוך עקומה? האם
שטח קבוע זהה לשטח נע? האם חוזקי הקשר שלו ושל חיי דומים ולו
בקצת כדי להגיע לאחד?האם ניתן, האם אפשר, והאם הגיוני בכלל?
כיצד צורה מושלמת חופפת משולש קטן, עקום, חסר צורה?