אני אנפית-הבקר
צועדת לצידו של העדר
אך איני מזיקה כל-עיקר.

אין ברצוני להכפיש ורק ליידע כל איש
עד כמה אכזרי הוא הטבע:

הפרעוש נצמד לעורה של בהמה
ומוצץ בתאווה את דמה;
הפרס חג במרום מצפה למותה
כי מעדן מלכים עבורו נבלתה;

האדם גר על גב ההר, מגדל בהמות;
מאביסן כיאות - והן לא יודעות
שחומד הוא בשרן ועורן חפץ ללבוש.

אני, אנפית-הבקר, שבגלל חיבתי לעדר,
אני צדה חרגולים וחגבים,
לבל יטרידו אותו בדרכו.

מה שאני עושה לחרגול ולחגב שצדתי -
זה סיפור אחר שלא נוגע לסקירה זו.
על כך אכתוב  בסקירה אודות "המעשים
ההכרחיים למען קיום אנפית הבקר.".