ואם אמרתי לכם שהכל לא אמיתי,
שבעצם יום יום אחרי בית ספר
אני יושבת בבית ורואה טלוויזיה,
לא יוצאת מהבית,
איני מקשיבה לאיש חוץ מעצמי.
לא מקשיבה למוסיקה,
לא פותחת חלון,
לא מבינה בפוליטיקה,
אני לא מעשנת סיגריות,
אני לא עושה סמים.
לא שותה אלכוהול,
לא נוגעת בבנים.

בחיים לא הייתי בחו"ל,
אף פעם לא ראיתי שלג,
אף פעם לא חיבקו אותי,
לא אמרו לי "אני אוהב אותך".
שלא מת לי חבר,
אני לא חושבת מחשבות עצובות,
אני לא בוכה בחושך,
אני לא חושבת שאני לבד,
כולם אוהבים אותי,
אין לי חברים.
לא הזדיינתי עם המון אנשים,
לא חושבים עלי דברים רעים.

מה הייתם חושבים אם הייתי אומרת
שאני בעצם משעממת,
שאין לי חיים,
שאני לבד,
לבד.