"על מה אתה מדבר, זה בכלל לא עובד" אמרתי, מצמצתי והסתכלתי
בחלון ראווה של החנות הסגורה על ההשתקפות שלי, וכל מה שיכולתי
לחשוב עליו בעצם זה שהשיער שלי לא מסודר, ושאם היא פתאום תופיע
עם אחת השמלות שלה, מה שלי יהיה זה השיער הלא מסודר שלי. "לא
משפיע עלייך, אחי?" הוא אמר, חצי צעק אלי, "כלום?! אתה בטוח?"
"בטוח, מותק." המשכתי לחשוב עלייה, ממשיך להמציא מצבים בהם היא
תופיע, כי הרי זה רק כמה בלוקים מהבית שלה ולמה שהיא לא תקפוץ
לטייל בסביבה (במיוחד בלילה כזה נעים). "אולי אני צריך עוד
חומר, אני לא יודע למה זה לא עושה כלום." פתאום הוא קפץ עלי
וצחק את הצחוק הזה שלו שהוא שומר למתי שאנחנו מעשנים, וצחקקתי
גם, וכמעט נפלט לי שאיך הייתי רוצה שהיא תבוא, אבל בלעתי חזרה
ונשאר רק חצי חיוך מהוסס ועיניים לחות. כלום לא משפיע עלי.