מיצי אבודה / בבית העלמין |
העשוי טפטופים עדינים של
אושר, וכאב, ויגון
אני רוצה, את השתיקה כשאני בוכה
ואת, מבינה
אני שותקת, את - דוהה
סימנים מוכרים עוטפים את ורידיי
ועשן שנדבק לשיערי, לאחר שהבטחתי
להפסיק לקלקל את ראותיי
כושלת, אלך ואמעד
אפול אל קברך ואלחש לחיבוק!
ואז, יעלו מהאדמה כל העשבים ויעטפו אותי
ישירו לי שירי הלל, על האומץ לבוא
האבן הקרה תחמם אותי בלילה
כשאשן בבית העלמין.
7.3.06
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|