לפעמים אני כמעט בטוחה שברחתי מבית משוגעים,
אבל בתוכי ממילא הכאב כלוא כבר ממזמן בסורגים...
כי אני מתחילה לצרוח, ולהשתולל ולא יכולה לעצור בעצמי,
אין מנגנון שליטה, ואח"כ הדמעות יורדות... הן מצליפות בי...
אתה אומר לי:" תראי אותך מחייכת כמו גדולה",
ואני פולטת חיוך ומכחישה כל קשר ל"פשע"...
אבל אתה לא מבין, אני סתם בן אדם קטן מתוך אנשים גדולים.
אנשים שמעליי, אנשים שמניעים אותי כמו בובת מריונטה כנועה...
וממקודם בכיתי בלי סוף, אתה ראית...
ופתאום איך נגעת לי בלב כל כך חזק שאני לא מפסיקה לצחוק
עכשיו...
אם רק היית ידוע... אם רק היית פה...
הייתי מראה לך יותר מחיוך מוכחש ומילים ששבורות
לר...ס...י...ס...י...ם...