מתי היתה הפעם האחרונה שהיית חולה? נגיד כשהיתה לך דלקת קשה
ממש בעיניים, הן היו אדומות ונפוחות, והיה נראה כאילו צמחו לך
זוג עגבניות במקום הלא נכון.
בטח הלכת לבית המרקחת באותו יום, לקנות טיפות עיניים. אתה זוכר
את המבטים של אנשים ברחוב? אתה זוכר את ההרגשה שמסתכלים עליך?
שאתה עובר מול בן אדם ברחוב ומקווה שלא הייתי צריך לעבור מולו
בגלל הבושה?

ונגיד שאתה נער בגיל ההתבגרות, וכמו לרבים אחרים וטובים יש ל
המון פצעי בגרות, גדולים כאלה ומכוערים. איך ההרגשה להסתובב
בבית ספר, במסדרונות, להשתדל ממש חזק שהמבט שלך לא יפגש עם
מישהו ותאלץ לראות את הבעת הדחיה על הפנים שלו. שלא נדבר על זה
שאתה צריך מדי פעם לפנות למישהו ולדבר איתו, איך אתה מרגיש
כשאתה צריך לדבר עם מישהו כשאתה יודע איך אתה נראה? אכן,
זוועה...

תאר לך אוטובוס, ירוק כזה וארוך של אגד. תאר לך הרבה אנשים
עליו. יש פה ושם מקומות פנויים אבל האוטובוס די דחוס. יש שם
כמה נשים זקנות עם סלים, יש אמא אחת עם התינוק שלה על הברכיים,
הרבה חיילים במדים בדרך לבסיס בבוקר, וכמובן הנהג בכניסה
לאטובוס.
וכעת, תאר לעצמך שאתה ערבי, איך אתה מרגיש? מה אתה חושב כשאתה
עולה על האוטובוס, את המבט על הפנים של הנהג. אתה עולה והולך
בתוך האוטובוס, כל מי שיש לידו מושב פנוי מיד מניח שם את התיק,
אתה הולך ומנסה להשתדל ממש חזק שהמבט שלך לא יפגש עם מישהו
ותאלץ לראות את הבעת הדחיה על הפנים שלו...