אֵין-דְּמוּתִי מִסְתּוֹבֵב בַּחוּץ
רְדוּף-צְלָלִים
וַאֲנִי בַּבַּיִת מוּל הַמַּחְשֵׁב
מַקְשִׁיב לְקוֹלוֹ שֶׁל שַׁרְל טְרֶנֶה
ש-ְמִיכַת שַׁלְוָה פְּרוּש-ָה עָלַי
מְכֻסֶּה אֲנִי בָּהּ
מִסְתַּתֵּר בָּהּ מִפְּנֵי הַחֲשֵׁכָה שֶׁלּוֹ
מִפְּנֵי הַחֲשֵׁכָה שֶׁלִּי.
כְּשֶׁשַּׁרְל טְרֶנֶה שָׁר עַל הַיָּם
אֵין-דְּמוּתִי מִסְתּוֹבֵב בַּחוּץ
וַאֲנִי רוֹאֶה כְּבָש-ִים צַמְרִירִיּוֹת
צִפּוֹרִים לְבָנוֹת עָפוֹת בֵּין הַגַּלִּים
אַךְ אֵיכְשֶׁהוּ לִפְנֵי כַּמָּה דַּקּוֹת
הוּא בָּרַח, נֶעֱלַם מֵעֵינַי
נוֹפֵל פָּגוּעַ מִישֶׁהוּ יָרָה בּוֹ
קְרוּעַ-לֵילוֹתָיו שׁוֹתֵת דָּם  
צוֹנֵחַ אֶל אַדְמָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה
אֲבָל אֲנִי רַק מַקְשִׁיב לְרַחַשׁ הַיָּם.
                           דן ספרי
                            ©

                   
La Mer // Charles Trenet