במה כשהייתה, השומר במקומו, הקוביה במרכז והקבצן העיוור מגשש
אחר מטבעותיו שנפלו.
תאורה מעומעמת כיאה לעת ערב.
אלכסנדר ומילר נכנסים אל הבמה מצידה הימני, כל אחד מהם מחזיק
בידו האחת עששית המפיצה אור רב (האור הדומיננטי ביותר בבמה)
ובידו השניה בקבוק יין.

אלכסנדר (מתנדנד ושר): תן הירח בתוך כף ידי
(מניח את העששית בצדה הימני של הבמה)
מילר (מצטרף לשירה): תן במחבת שתי ביצים!
(מניח את העששית על יד הקוביה)
אלכסנדר: אני מטומטם ואת כאן איתי
מילר: יחדיו נהיה מטומטמים!
(פורצים בצחוק שיכורים, משיקים בקבוקים, לוגמים, צונחים על
קוביית העץ, שקט)
אלכסנדר (שואף אויר מלוא ראותיו, מביט בשמיים): מה יפה
הירח!
מילר (משועשע): יפים הם שניהם!
(משיקים בקבוקים שוב, לוגמים)
אלכסנדר: ובכן ידידי, יפה העולם
מילר: וכרגע יפה הוא פי שניים!
(שקט)
אלכסנדר (ממשש את בטנו): אוי אלוהים הכבד.
קבצן עיוור (בתחנונים): עשו עמי חסד. עזרו לקבצן גוסס.
מילר (ממשש גם הוא את בטנו): והצלעות.
אלכסנדר: הדגים.
מילר: והעוף.
אלכסנדר (מניף את ידו האוחזת בבקבוק): היין!
מילר (גם כן): היין!
(לוגמים)
אלכסנדר: ופשטידת הבשר.
מילר: ואחריה החזיר.
אלכסנדר: והבקר.
מילר: והמנה העיקרית!
(פורצים בצחוק)
אלכסנדר: הרפרפת.
מילר: העוגה.
אלכסנדר: הגלידה.
מילר: מוס השוקולד.
אלכסנדר (מניף את ידו האוחזת בבקבוק): והשמפניה!
מילר (גם כן): השמפניה!
(פורצים בצחוק, לוגמים)
אלכסנדר: ואל תשכח את ארוחת הערב!
(פורצים בצחוק פרוע)
מילר: לחייכם ידידי אלכסנדר על היותכם כל כך עשירים!
אלכסנדר: לחיי העושר!
מילר: לחייו!
(לוגמים)
אלכסנדר: ולחייך ידידי מילר על היותך. כל כך עשיר!
מילר: לחיי העושר!
אלכסנדר: לחייו!
(לוגמים)
אלכסנדר (מביט כמהופנט בלבנה): ראה ידידי מילר את הירח הזה,
ראה איך אני מעלים אותו בעזרת אצבעי הקטנה (מרים את ידו אל מול
הירח ומדגים) אבל אותך ידידי גם קיר לבנים לא יעלים!
מילר: המרחק גורם לירח להיות קטן.
אלכסנדר: המרחק גורם לכל להיות קטן.
מילר: לא לכל, רק לצרות!
אלכסנדר: אם כן אני מקווה שהירח מתפקע מרוב צרות, כי אם לא
כך הרי מדובר ללא ספק בבזבוז שאין שני לו!
(צוחקים)
מילר (נעמד, לוקח את העששית שעל יד הקוביה ואת בקבוקו,
נואם): כמה הייתי רוצה שיהיה לי יותר!
שיהיו לי שלושה מגדלים! או יותר! אולי אפילו עיר.
(מתקדם אל עבר השומר) ושאהיה חזק, שאשלוט, שאשפיע! (כממתיק סוד
לשומר) אולי אפילו אהיה מלך בארמון!
ובלי ספק הייתי מעוניין לצאת למלחמה, בתור גנרל או אלוף,  אך
תמיד בתור מושיע (חובק את השומר ביד אחת, תוך כדי נאומו הוא
תולה את העששית על ידית חרבו של השומר - השומר אינו מגיב)
ובמלחמה הייתי כובש ארצות, רבות כמובן, אולי הרבות ביותר
שישנן.
ואהיה נערץ, המשוררים יחברו למעני שירים, יפארו תהילתי לעולם.
ואהיה נדיב! אבנה ארמונות וגשרים וספינות! נשים יקראו לבכורם
בשמי, "מילר", "מילר הגדול"!
ואהיה כל כך גדול עד שלא יהיה ספק, איש לא יטרח להשוות אותי
לאיזה מצביא בעל "שם-שבור-שיניים". (התלהבותו מגיעה לשיאה)
אהיה לנצח, אהיה עצום!
(מדשדש בחזרה אל עבר אלכסנדר בעצבות)
כמה הייתי רוצה שיהיה לי יותר.
אלכסנדר (משועשע): בראבו! לחיי היותר!
(שקט, לכל אורך השיחה הבאה השומר אינו מגיב)
אלכסנדר: ובכן, מה שלום השומר?
מילר: הייתי אומר הקרח עדיין איננו מפשיר.
אלכסנדר: אולי ניתן לו קצת יין?
מילר: כמדומני הוא עכשיו בתפקיד.
אלכסנדר: וכאשר הוא בתפקיד אסור לו לשתות?
מילר: כמדומני.
אלכסנדר: הוא שומר על המורשת, נכון?
מילר: נכון, מה הפעם?
אלכסנדר: תהיתי.
מילר: באיזה עניין?
אלכסנדר: האם הוא שומר שהמורשת לא תברח או שמע הוא עומד על
המשמר למען לא יפגעו בה?
מילר: אינני יודע, מבחינתי הוא אינו שומר כלל.
אלכסנדר: ובכן, מה הוא עושה?
מילר: סתם עומד.
אלכסנדר: סתם עומד?
מילר (משועשע מחכמתו): כפנס רחוב!
אלכסנדר (משועשע גם כן): פנס רחוב תרבותי!
(צוחקים, לוגמים, שקט)
אלכסנדר (נעמד על הקוביה ומרצה): החיים הם כמו רגע.
מילר (משלים אותו): רק יותר ארוכים!
(פורצים בצחוק, מתחלפים במקומותיהם)
מילר (מרצה): החיים הם כמו המוות.
אלכסנדר (משלים): רק הפוך!
(צוחקים, מתחלפים שוב במקומות)
אלכסנדר: החיים הם כמוני.
מילר: רק יותר יפים!
(פורצים בצחוק פרוע, לוגמים)
מילר (מתנדנד): שני מליון הודים טיפשים פי מיליארד-
אלכסנדר (משלים): מחדר ריק!
(צוחקים צחוק פרוע)
קבצן עיוור (בקול רם, קם על רגליו): לא!
(מילר ואלכסנדר משתתקים)
אלכסנדר (למילר): שמעתי קול.
מילר (לאלכסנדר): כמדומני שגם אני שמעתי.
(נבוכים)
קבצן עיוור (בקול רם): שני מליון הודים אינם טיפשים פי
מיליארד מחדר ריק!
אלכסנדר (למילר): שמעתי זאת שוב.
מילר (לאלכסנדר): כמדומני שגם אני שמעתי זאת.
קבצן עיוור (בקול רם): אני הוא זה שמדבר עליכם!
(מילר ואלכסנדר מביטים לצדדים, לאחר כמה שניות הם מזהים את
הקבצן העיוור)
מילר (לקבצן העיוור): מי אתה?
קבצן עיוור: אלוהים.
(שקט, מילר ואלכסנדר המומים, מסתודדים בפינה)
מילר (לקבצן): שלנו?
קבצן עיוור (מתעלם משאלתם): אני הוא אלוהים!
(מילר ואלכסנדר מסתודדים שוב)
אלכסנדר: האם אנחנו עומדים במבחן?
קבצן עיוור: אינכם עומדים במבחן ואני אינני בוחן, רק תלמיד
שנכשל.
(מילר ואלכסנדר מסתודדים שוב)
מילר: האם אתה באמת קבצן עיוור?
קבצן עיוור: כלום ידי המושטת אינה אמיתית? האם החושך שבעיני
אין בו ממש?
(מילר ואלכסנדר מסתודדים שוב, ניכר שהפעם הם מתווכחים
בחריפות)
אלכסנדר (לקבצן העיוור): אתה, כלומר אלוהים, תוכל בבקשה לומר
לנו מה קורה לאחר המוות?
קבצן עיוור (מיואש משאלתם): אינני יודע.
אלכסנדר (מופתע): אינך יודע?
קבצן עיוור: ראה את העולם בו אנשים עדיין בחיים, כלום יש לי
זמן וכוח לדאוג לכל אלו שכבר סיימו את המסלול הזה?
(מסתודדים שוב)
מילר (לקבצן העיוור): ומה אתה עושה כאן?
קבצן עיוור: אני גוסס.
מילר: כלומר, עומד למות?
קבצן עיוור: נכון.
(מסתודדים)
אלכסנדר: ומה איתנו?
קבצן עיוור: גם אתם ביום מן הימים תמותו.
אלכסנדר: לא היום?
קבצן עיוור (מיואש): מניין לי לדעת?
(מסתודדים, שוב מתווכחים)
מילר (שואל בחוסר רצון): האם תוכל לעשות איזה קסם או טריק?
קבצן עיוור (מיואש): להפוך אבן לזהב?
מים לנפט?
מטה לנחש?
להפיל ארוחה צרפתית משמיים?
להזיז את ההרים ולהחזיר למקום?
להרוג את ההוא, להכתיר את האחר?
תגיד לי מה אעשה ולא תרצה תמיד רק עוד יותר?!
מילר: בהחלט הייתי שמח, אם הדבר אפשרי, שיהיה לי יותר.
אלכסנדר: גם אני!
(שקט)
אלכסנדר (לקבצן העיוור): האם תרצה מעט יין?
קבצן עיוור: בכדי לראות פעמיים את השחור שבעיני?
בשביל לצחוק כשרע לי?
בשביל לצחוק כי רע לאחרים?
(שקט)
מילר (לקבצן העיוור): האם אתה בטוח שאתה האלוהים שלנו?
קבצן עיוור (נואם בהתלהבות): אני האלוהים של הרעבים.
אני האלוהים של הרעים.
אני האלוהים של החיילים בחפירות.
אני האלוהים של הנמלים הקטנות בערים הגדולות.
של הקבצן המתכרבל בפינתו של מגדל שקצהו בשמיים.
אני האלוהים של הנשים בפרסומות.
אני האלוהים של הנשים על המסלול.
של הנשים הזוהרות.
של הנשים המוכות.
אני האלוהים של המלכים, של הקצינים, של הגנרלים, של האלופים.
אני האל של הגיבורים.
של הפחדנים העלובים.
אני האל של אלו שמפחדים לעצום את עיניהם בליל.
של אלו שבוכים.
אני האל של המאמינים שקוראים בשמי.
אני האל של הכופרים.
אני האל של הצבועים.
אני האל של הרוצחים, האנסים, הגנבים, השקרנים, הרמאים.
אני האל של הטיפשים,
האינטלקטואלים.
אני האל של השבטים הפרימיטיבים שבאמזונס.
של הנערים שמתחנכים בפנמיות היוקרתיות שבפריז.
אני האל של האור, היופי, המים, האושר, האהבה, הזמן והחיים.
של העליבות, הפחד, הזעם, הכעס, הלכלוך, הזוהמה, המחלות והקור.
וכן, באשר לשאלתך, כן, אני גם האל של שניכם.
(שקט)
(מסתודדים בשקט)
מילר: אם כן, למה אתה גוסס?
קבצן עיוור: מפני שאני עיוור ורעב וחולה, מפני שגם הכל יכול
אינו יכול לעולם הזה שלנו.
מפני שאין בו רחמים, מפני שאין בו הבנה.
מפני שהצרות שלי הן שעשוע אינטלקטואלי.
מפני שהכאב שלי הוא רק בדיחה.
אלכסנדר: וכי מה נוכל לעשות שהעולם נע מהר כל כך?
מילר: שלעולם לא נצליח לראות את הנוף הנשקף מחלון הרכבת?
קבצן עיוור: העולם נע מהר, זו עובדה, אך לאן אתם ממהרים?
מי מונע ממכם להביט ולראות את אשר סביבכם?
(מסתודדים)
אלכסנדר: ותגיד, האם תרמנו מספיק?
מילר: כלומר, האם עשינו מספיק מעשים טובים?
קבצן עיוור: אינכם תורמים למעני.
אינכם תורמים כדי שתגיעו לגן עדן.
האם מעולם לא שמתם לב שבקצה היד ישנו אדם נזקק?
האם לא שמתם לב שלכובע התרומות יש בעלים?
(שקט)
אלכסנדר (מצביע על ההודים): הם אינם רעבים!
מילר: אנחנו חיות!
קבצן עיוור (בזעם): לא!
קראו לכל דבר בשמו.
רעב הוא רעב!
פחד הוא פחד!
כסף הוא רק כסף!
רצח הוא רצח!
מוות הוא מוות!
(מצביע על מילר) מילר!
(מצביע על אלכסנדר) אלכסנדר!
(מצביע על השומר) שומר בריטי!
(מצביע על הטאג' מאהל) טאג' מאהל!
(מצביע על הקופסה) קופסה!
(מצביע על ההודים) שני מליון הודים רעבים!
(מצביע על עצמו) אני, אלוהים!
(מתמוטט)
מילר (לאלכסנדר): הוא נפל!
אלכסנדר: בהחלט נראה כך.
מילר: בדוק מה מצבו!
אלכסנדר (מתקרב אל הקבצן, מביט בו): הוא נראה מת.
מילר: האם אתה בטוח?
אלכסנדר (מתקרב עוד יותר, ידו האחת על אפו, זז אחורנית):
בהחלט כן! הוא אינו נושם.
(נעמדים על יד הגופה, בקבוקיהם בידיהם, שקט)
אלכסנדר: לזכרו! (לוגם לגימה)
מילר: לזכרו. (לוגם)
(מילר ניגש אל השומר, משחרר את העששית מחרבו של השומר, פונה
ללכת, בינתיים אלכסנדר מרים את העששית שבצידה הימני של הבמה)
מילר (אל השומר): ואתה אדון שומר, אתה תישאר כאן כדי להעיד
שהיינו פה ולא עשינו דבר.
(יוצאים, חושך)


מסך.