אני לא כל כך אוהבת אותך, את די רעה בעצם
איך הובלת אותי אל כאלה מקומות בעיניים עצומות
בעצם זה לא כזה הישג כי נפלתי כל כך הרבה פעמים...

מה אני בכלל מפילה את זה עליה
שיטות שאני מאמינה בהן ניראות לי כל כך פלצניות והמוניות
פתאום
שרק בא לי לברוח מהכל.
לא מרגישה שייכת למה שניסיתי להשתייך או לפחות באופן בו
ניסיתי.
אומרים שלכל דבר אפשר לתת ביקורת בונה, אני לא מצליחה,
לא לתת אותה לא בונה ובטח שלא להפסיק איתה בכלל.
לפחות לגבי עצמי!!!

יש "לבד" אחד שכל כך הרבה אנשים רוצים לצאת ממנו
ואני רק יצאתי בדרכי אליו.
הדרך אפופה קצת, העיניים עייפות אך רואות למרחק משום מה.

העצבנות שלי היא ההפסד שלי.
ההפסד שלי הוא בראש שלי
הראש שלי הוא בגופי, גופי הוא חלק ממעגל בעולם
והעולם במציאות.
במצב של היום המציאות בדמיון ואת הדמיון העיניים העייפות כבר
לא מנסות לתחקר.
את הדמיון העניים יראו כשכל העצבנות ההפסד הראש הגוף והעולם
האישי שלי יתאסף לעצמו יחווה ויתן מנוחה מהשיפוט והשנאה!