הלב שלי מתחלק לכמה חלקים. בעצם, לארבעה חלקים שחושבים על זה.

חלק ראשון - למשפחה.

חלק שני - לעצמי.

חלק שלישי - למתנת חיי: ריקוד.

חלק רביעי - - -





מה?
מה זה?
איפה הוא?
אולי מתחת לכרית? לא!
אולי מתחת לשולחן? לא!
איפה הוא?

מישהו יודע לאן נעלם לי החלק הרביעי?

אה, כן, נזכרתי איפה הוא. יושב שם, רחוק.
אתם לא תראו אותו מפה. טוב, אולי אם תתאמצו.
צוחק עליי, איך שנטשתי אותו,
לא מבחירה,
טוב, אולי כן... אבל גם מכורח הנסיבות.
אז ככה אני הולכת כבר קצת יותר משנה... עם חלק
חסר בלב שלי... זה נראה לכם מצחיק? טוב, אני מודיעה
לכם שלא... ואל תנסו את זה בבית...
טוב, אני חייבת ללכת עכשיו. אל תחכו לי, טוב?
אני יוצאת לחיפוש אחר החלק הרביעי של הלב שלי.
זה יקח לי שעות, ימים, שנים, אז אל תחכו לי, בסדר?

טוב, אני לא אשקר לכם.
זה יקח לי רבע שעה.
אני אקנה דבק בדרך, אולי אני אצליח להדביק את החלק החסר חזרה.
בעזרתו.
החלק הרביעי.
אתה.