יום שישי בצהרים ואני יושבת על החלון בחדר שלי, עם בקבוק יין
אדום פתוח ביד אחת, ובשניה המכתב השלישי שלך. יש כל כך הרבה,
ואני מקווה לעבור על כולם לפחות חמש פעמים לפני שאלך לישון
ושוב אחלום עליך. מידי פעם לוגמת מהבקבוק, קצת חמוץ לי. קצת
כואב לי, בעצם הרבה.
יום שישי בצהרים, יום לפני המוות. בכלל לא ידעתי שככה זה יהיה.
האמת, שאולי חשבתי איפשהו בפנים שיש סיכוי שתמותי, אבל הכחשתי
את זה יותר מידי. ובאמת חשבתי שתחיי, אולי לא באושר גדול
בהתחלה, אבל אחר כך המצב שלך רק ישתפר. וכתבתי לך מכתב, שבכלל
לא קראת. כתבתי שאת כל עולמי, והיסוד הנוצץ של האושר והטוב שיש
לי. כן, לא קראת אותו בכלל. היית עסוקה בלגסוס. בכל מקרה, אז
ביום שישי בצהרים, ישבתי על החלון בחדר שלי. לגמתי מבקבוק יין
שהיה פתוח די הרבה זמן ונשכח במקרר. אני חושבת שהוא היה קצת
מקולקל כי הוא גרם לי להקיא יותר מידי. או שאולי פשוט נגעלתי
מעצמי כל כך. את אהבת אותי, אבל. ופעם זה כל מה שהיה חשוב לי.
במובן מסוים יכולתי לקבל את עצמי כמו שאני, ככה, רק כי את אהבת
אותי אהבה טהורה כזאת שאף אחד מעולם לא הראה לי. פתאום כל מה
שאמרת לי נשמע כל כך טהור, כל כך נכון ואמיתי. אני גם רוצה,
אני גם רוצה לגסוס לאט, להיות זוית חדה בשבריר זכוכית.

אני הילדה שלך. תמיד הלכתי אחריך כי
דיברת אלי כל כך יפה ורציתי רק להקשיב, להרגיש
איך את סוחפת אותי עם המילים האלה
שידעת לתפור כל כך יפה על ידי
ועכשיו אני פורמת את כל החוטים
שצף קצף, הכל זורם
מנסה להגיע אליך אבל את עמוק
ב א ד מ ה

איך הם בכלל מעיזים
לדבר אליך ככה
"התם הזאת שלך", כן את שלי
ואני שלך לנצח, זוכרת שהבטחתי?
"לא אעזוב אותך אף פעם" אמרת לי
א מ ר ת  ל י

מכורבלת בפינה
עם כל הפחדים והאהבה הכוזבת הזאת
שמטפטפת מתוך הורידים
א נ י  ש ו ל ח ת  ל ך  ו ר ד י ם
של כאב

5-6.3.06