פנינה אל / בלילות שקטים מדי |
את בקיעיי ממלאת
כחלב בין עורקי העלים
ונמוגה את לפתע לרגעים
אף ממני נמוגים החיים
התדעי בלילות שקטים-מדי
איך נוצותייך מלטפות פצעיי
ובתוך כך מכסות את עיניי בלי משים
ועצב ומליחות אז זורמים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|