אני שוב חוזר לאותו החדר הקר
החדר שפעם היה כל כך מוכר
יש לי ממנו אין ספור זיכרונות
את רובם לעולם לא אוכל לשכוח.
שמורים בחדר הזה כל כך הרבה סודות
אף אחד לעולם לא יבין,
איש לעולם לא ידע באמת
כמה החדר הזה  ברגעים של בדידות
הפך להיות לנו מקלט מהכאב...

איך באותו הלילה
הקירות בחדר לחשו לנו את שבליבנו
והכאב שהיה סגור בתוכנו
התפרץ והפך לחום מתקתק
התמכרנו לכל רגש שלגופנו נדחק
רק את הכרת אותי באמת
הפכת להיות לי מקלט לכאב...

הקירות הצבעוניים של חדרך
שונים כל כך מהריקנות שיש בי עכשיו
חורים שלעולם לא אוכל למלא נפערים בתוכי
לעולם לא חשבתי על הרגע
שבו לא ישאר כבר כלום
הוא הגיע מהר מדי
והפך להיות פצע שלתוכו את כל כוחותיי שואב
מה שנשאר זה רק להתמודד (לבד) עם הכאב...