פעם מזמן היה לי אפרוח,
צהוב וקטן וחמוד.
יום אחד החליט הוא לברוח
ואני, נותרתי גלמוד.

קיפץ האפרוח לאסתי,
ניקר על דלתה ושאל:
איך זה שדני עצוב וגלמוד
ואת, לא אכפת לך בכלל?

אצה רצה אסתי לדינה,
אחר כך קראו שתיהן לרונית.
פתאום, בשבע בערב,
הגיעו שלושתן במונית.

אל נא תבכה דני חמודי,
לחשה אסתי באוזניי.
בינתיים רונית ודינה
הורידו את מכנסיי...

בלילה שב האפרוח הביתה,
קיפץ למיטה בשמחה.
חן חן שחזרת, אמרתי,
אך אין לי עוד צורך בך.

בבוקר, כשקמנו כולנו
אסתי, דינה, רונית ואני,
שכב הוא שם ללא ניע.

מת מצער על שולחני.