כשהלכתי עם אבא לטיול ממושך
אני קיבלתי בלון מנופח
אך החוט מהיד פתאום התנתק
והבלון אל הכביש לאיטו התרחק

בכי מר מייד מגרוני פרץ
ואבא אל הכביש מהר נחלץ
כי איך אפשר להיות עדיש
כשהבלון עף אל הכביש?

כשאני בגנון שלי משחק
וילד אחר את הלגו שלי מפרק
אני בוכה וזה לא עוזר
אז על הלגו אולי אוותר

אבל כשאבא ואמא אותי רואים
וילדים אחרים איתי משחקים
אי צדק כזה כבר לא יעבוד
ובכי שלי יציל את הכבוד

כשאריזה אני מנסה לפתוח
וזה לא יוצא לי אפילו בכוח
פרצופי פתאום נהיה חמוץ
ואבא  מייד אלי ירוץ

השרוך לא נקשר?
הבקבוק היה קר?
עפרון שוב נשבר?
איך אפשר? איך אפשר?

בכי זה טוב ותמיד לי עוזר
כשאי צדק חמור אי שם מתחוור
העיקר שהורים יהיו בסביבה
בבכי חריף אפתור כל בעיה

קודם טיפה הפרצוף מתעוות
רעד קל בגופי מתפשט
נשימה ארוכה לתוך הריאות
ואז כבר אפשר -
לבכות
ולבכות
ולבכות





כתבתי את השיר הזה לאחר שערב אחד ראיתי משהו כזה:

אבא הלך עם ילד קטן (כבן 3 היה החמודי) ברחוב. לאבא היו תיקים
כבדים (אולי מהמכולת ?) ביד אחת וביד שנייה הוא החזיק את היד
של הילד. לילד היה בלון. עמדנו איתם ברמזור להולכי הרגל, ואז
חצינו את הכביש. באמצע הכביש התנתק הבלון מידו של הילד. החמודי
לרגע לא היה בטוח, אח"כ עיוות את הפרצוף ואז פרץ בבכי. האב
נאנח, דחף את הילד (שכבר היה בהיסטריה) אל המדרכה ורץ עם
התיקים הכבדים שלו אל מתחת לגלגלי המכוניות להציל את הבלון.
לאחר שקיבל את הבלון בחזרה המתוקי מייד הפסיק לבכות. ואני
חשבתי לתומי, מה היה קורה אילו התפוצץ הבלון...