שלווה בת אשוח / מנחת הזיכרון |
בזמן היה ואין
שומעת אנקות
רואה איך תלכיד כאב
שורף
חודר בתוך גופך.
וחום הגולש על עורך
הופך לרשום אדום
דביק
כשחיים ומוות
כעיסה אחת
מכווצה
מטפטפים לתוך
שלולית,
מתאדים.
גוועת.
ואינך,
וחלום,
ואת
אי שם...
לזיכרה של חברתי היקרה מ.א.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|