סצנה מס' 1

(בחור ובחורה נראים נוסעים יחד במכונית ישנה. הבחור -ליאור,
18. הבחורה - ליאת, 17. הכביש ישר, השעה - שעת לילה מאוחרת.
בין ליאור וליאת ניתן לחוש במתח מיני מסוים, יחד עם זאת חשים
באהבתם אחד לשנייה, שיר בוקע מהמערכת, בשקט, ווליום נמוך).

ליאור
"נהנית היום?"

ליאת
"כן, היה נחמד"

ליאור (בחיוך)
"ונחמד אומר שהיה יכול להיות טוב יותר, נכון?"

ליאת (מחייכת)
"כן..."

ליאור
"את רואה, אני מכיר אותך"

ליאת
"אני רואה, אתה עושה עבודה יפה בלזכור מה מסמנת כל מילה שאני
אומרת"

(שתיקה קצרה, ליאת מחייכת נבוכה, ליאור מבחין בחיוכה, מחייך גם
הוא).

ליאור
"אז עוד מעט שנה ביחד?"

ליאת (צינית, בכוונה לא נחמדה)
"אני חושבת על להיפרד אחרי הנסיעה, פשוט אני צריכה טרמפ
הביתה"

ליאור (כאילו נעלב)
"טוב, בסדר"

(שוב שתיקה, קצרה יותר מהראשונה).

ליאת
"אני אוהבת אותך"

ליאור (אומר זאת כברור מאליו)
"אני אוהב חומוס"

(ליאת נותנת לו מכה על הכתף כלא מאמינה).

ליאור
"טוב, טוב - אני אוהב אותך"

(שניהם מחייכים, שותקים, מחזיקים ידיים, מהמערכת בוקע שיר חדש:
"החלונות הגבוהים" - "אינך יכולה". ליאור נראה מתלהב מהשיר
ומגביר את הווליום. ליאת מביטה בו במבט מופתע. הוא מביט בה
חזרה בעודו נוהג, מחייך).

ליאור
"מה? שיר טוב"

ליאת
"אני כל פעם מתפלאת שיש לך טעם טוב"

ליאור
"בעצם צודקת, שנייה אני מחליף לרגב הוד"

ליאת (מחייכת, מעט צוחקת)
"לא..."

(השיר ממשיך להתנגן, אריק איינשטיין מתחיל עם הקול שלו, ליאור
מנמיך מעט).

ליאור
"אני שר ואת שרה קול שני"

ליאת (כאילו מבואסת)
"טוב נו..."

(ליאור מגביר מעט חזרה).

ליאור (בזיופים מדהימים)
"לעזוב אותי... אינך יכולה... כי עכשיו שלכת... יש גשם בחוץ
ואת נשארת איתי"

(הם מביטים אחד בשנייה, ליאור בודק אם היא מוכנה).

ליאור
"אפילו אם תגידי"

(מסמן לליאת).

ליאת
"זה לא כדאי"

ליאור
"אפילו אם תגידי"

ליאת
"לא, אין לי פנאי"

(ליאור נותן לה יד, מביט בה מאושר).

ליאור
"אפילו אם תגידי"

ליאת
"לך..."

(צפירת משאית נשמעת בדיוק לפני שליאת ממשיכה את המשפט, לאחריה
רעש התנגשות. ידיהם נפרדות, כששנייה לאחר מכן דם מופיע היכן
שידיהם אחזו זו בזו. מילות השיר ממשיכות כאילו לא הפסיקו אותן
כלל, שנייה לאחר השקט).

מילות השיר שמתנגנות
"לך מעליי
ואם תבקשי לא לבכות הליל
אשב לידך וגם אתן לך כתף.
אפילו אם..."

(מילות השיר מתעמעמות לאט, מעבר לסצנה הבאה)


סצנה מס' 2

(Fade in לחדר בבית חולים, ניתן לראות את ליאור שוכב ישן
במיטה. מיטה לידו ריקה. קולות המכשירים המונוטוניים נשמעים
בעוד קולות אחרים נשמעים מבחוץ: גבר מודאג, קולו הופך ברור
יותר ויותר עם כל שנייה שעוברת. הגבר הוא אביו של ליאור, הוא
מדבר עם הרופא שאחראי על ליאור. לאחר שהקולות הופכים לברורים
ממש, ניתן לשמוע את השיחה בין האב לרופא).

רופא
"אתה יכול להיות רגוע. הוא יהיה בסדר, הוא כבר בסדר"

אבא
"תודה לך, העיקר שהוא בסדר. (נאנח. ספק רגוע ספק עצוב) אני
יכול לראות אותו?"

רופא
"כן (מהסס, עוצר אותו לפני שהוא נכנס) הבחורה שנסעה איתו
במכונית..."

אבא (נשמע מחייך)
"כן, ליאת, חברה שלו"

רופא
"היא... נהרגה"

(שתיקה קצרה, האב רועד, מוציא קופסת סיגריות מכיסו, אדם מבוגר
עובר ברקע, מביט בהם. האב מכניס סיגריה לפיו, כמעט ומדליק).

אבא
"אפשר?"

רופא
"זה בית חולים אדוני, אני מצטער. (האיש המבוגר מדליק סיגריה
וממשיך ללכת) אתה תהיה בסדר? אתה רוצה שאני אגיד לו עליה?"


אבא (מגמגם)
"הם עמדו לחגוג שנה"

רופא
"אולי עדיף שאני אספר לו"

אבא (כמעט ומתפרץ לדברי הרופא)
"לא, לא. הוא צריך לשמוע את זה ממישהו שהוא מכיר"

(שקט קצר, האב ממלמל ומצביע על הכניסה לחדרו של ליאור).

רופא
"כן, תיכנס"

(האב נכנס לחדר, הוא לבוש במדי שוטר. הוא נכנס בשקט, צופה
בבנו, מתיישב על המיטה של ליאור, מביט בו. ליאור מתעורר).

ליאור (תשוש ועייף)
"היי"

אבא
"היי, איך אתה מרגיש?"

ליאור
"כואב קצת, עוד מעט יעבור"

אבא
"יופי, הכי חשוב זה להישאר חיובי"

ליאור
"כן, אני יודע. אתה יכול למסור לליאת שאני בסדר? שלא תדאג?"

אבא
"ליאור, ליאת..."

ליאור
"מה?"

אבא
"ליאת נהרגה"

(האב חנוק, ליאור בשוק. איש מבוגר, זה שהביט ברופא ובאב קודם,
נכנס עם סיגריה, זהו אלוהים, בהמשך תפקידו יתבהר, כעת הוא -
האיש המבוגר. נראה כי הם לא שמים לב אליו, הוא בלתי נראה
עבורם, הוא מתיישב על הכיסא שליד מיטתו של ליאור).

ליאור
"מה זאת אומרת נהרגה?"

האיש המבוגר
"זאת אומרת - קפוט, פיניטה, מתה, הלכה לעולמה בטרם עת!"
(שאר האנשים לא רואים אותו או שומעים).

אבא
"אני יודע שזה קשה לך כרגע, אין בן אדם שיודע יותר טוב ממני,
אתה יודע את זה. אבל היא נהרגה ליאור, אני מצטער"

ליאור (בעקשנות ובחצי חיוך)
"היא לא"

האיש המבוגר (מחקה את ליאור, מחייך וטופח לו על הגב)
"היא כן"

(לאב עולות דמעות בעיניים).

ליאור
"אבא, היא לא מתה נו, תבדוק שוב (מחייך חיוך עקום), בטח
התבלבלו והיא חדר לידי"

האיש המבוגר (לוקח שאיפה מהסיגריה)
"זה היה יכול להיות מצחיק..."

(האיש המבוגר מוציא את העשן של הסיגריה על ליאור, ליאור לא
מתייחס. האיש זורק את הסיגריה לרצפה ודורך עליה. לאחר מכן קם
והולך, מעט מיואש).

(האב שותק, מביט בליאור ומלטף את ראשו).

ליאור (כמנסה לשכנע את עצמו)
"היא לא"

אבא (קם מהמיטה)
"אני חייב ללכת חמוד. באתי ישר מהעבודה, ואתה מכיר את מאיר,
הוא לא ישחרר אותי מהמשמרת. העיקר שאתה בסדר"

ליאור
"זה בסדר"

אבא (תוך כדי התקדמות ליציאה)
"ביי, תהיה חזק"

(ליאור צופה באב יוצא, מתיישב בנוחות על המיטה, מחייך לעצמו
חיוך עקום ועצוב. מספר שניות עוברות, ליאור מסתכל הצידה, המיטה
לידו ריקה. דמעות עולות בעיניו, הוא מיישר חזרה ראשו, בוהה
בתקרה, חושב).

(פייד אאוט).


סצנה מס' 3

(ליאור נמצא במעין חלום, שהוא גם פלשבק לעבר. ליאור וליאת בחדר
של ליאור, בחדר מיטה זוגית חמימה, ושניהם שוכבים עליה, זה לצד
זה, מביטים בתקרה, נראה כי שתקו זמן מה אחרי שיחה ארוכה. ליאת
מתחילה לדבר שוב).
ליאת
"מה אתה חושב עלינו?"

ליאור
"שאנחנו טובים ביחד"

ליאת
"זהו?"

ליאור
"בטח שלא זהו... (מסתובב עם הגוף לכיוונה, היא מסובבת ראשה
אליו), אני חושב שאין אדם אחד שאוהב אדם אחר כמו שאנחנו
אוהבים"

ליאת (מחייכת)
"זהו?"

ליאור
"בטח שלא זהו. אני לא חושב שניפרד, אני חושב שנישאר ככה תמיד"

ליאת (החיוך שלה גדול יותר)
"ככה על המיטה?"

ליאור (מחייך)
"ככה ביחד. אני בחיים לא אעזוב אותך, את יודעת את זה, נכון?"

(ליאת מחייכת).

ליאור
"ואני יודע שאת לא מתה, עשו טעות בבית חולים, אני אמצא אותך"

(ליאור לבדו על המיטה, ליאת כבר לא שם).

Fade out.


סצנה מס' 4

(Fade in. ליאור עוד בחדר בבית החולים, מזיע קלות. המיטה לידו
ריקה מאדם. ליאור יושב על המיטה, אבא שלו דופק קלות על הדלת).

אבא
"אתה מוכן?"

ליאור
"כן"

(ליאור קם מהמיטה והולך לכיוון הדלת. הוא יוצא עם אביו
מהחדר).


סצנה מס' 5

(ליאור במכונית עם אבא שלו, שתיקה שוררת בין השניים. המושב
האחורי ריק מאדם. השתיקה נשברת ע"י ליאור).

ליאור
"אז הם לא מוכנים להיפגש איתי?"

אבא
"לא כרגע"

ליאור
"טוב, אני מבין"

(שתיקה קצרה).

ליאור
"בכל זאת, אני זה שהרגתי אותה"

אבא
"זה אומר שאתה מכיר בעובדה שהיא כבר לא בחיים?"

ליאור
"לא, אני לא מכיר בעובדה הזו"

אבא
"ליאור!"

ליאור
"היא לא מתה!"

אבא (מרים מעט את קולו, האב עוצר את הרכב)
"ליאור, תבין, אני לא מאשים אותך בתאונה הזאת, זה יכול היה
לקרות לכל בן אדם, גם לליאת אם היא הייתה נוהגת. אבל אתה חייב
להשלים, בקרוב, עם העובדה שליאת כבר לא בחיים! זה כבר עבר את
הגבול. אני יודע כמה זה קשה לאבד בן אדם אהוב(צפצופי מכוניות
נשמעים מאחור, האב מתניע וטון דיבורו נחלש), אבל ההתנהגות שלך
כבר הפכה למגוחכת מדי"

(האיש המבוגר מופיע לפתע במושב האחורי, מחזיק סיגריה בידו,
כבויה ומוכנה להצתה. מיד עם הופעתו הוא מוחה כפיים לדברי האב -
מחיאות של מעט זלזול ומעט הערכה).

האיש המבוגר
"סוף סוף דברי חוכמה מצד מישהו במשפחה הזאת!"

(האיש המבוגר מדליק את הסיגריה).

ליאור
"טוב לא משנה"

האיש המבוגר (מסתכל על האבא, חוזה מה הוא יאמר)
"אתה לא מוותר? נכון?"

אבא
"אתה לא מוותר? נכון?"

ליאור
"אני לא מוותר עליה"

אבא (מתייאש)
"טוב, זה בסדר בינתיים. אם ככה אתה מתמודד עם זה, אז בסדר"

(הם ממשיכים לנסוע, שתיקה של מספר שניות. האיש המבוגר מוציא
דמקה סינית מהכיס).

ליאור
"תעצור פה, אני רוצה לקנות עיתון"

(האב עוצר ליד קיוסק שכונתי מצוי, ליאור יוצא מהרכב והולך
לכיוון הקיוסק, הוא לוקח עיתון ביד ומסתכל על הכותרות, אחת
מהכותרות הראשיות היא - "אז איפה הראש?". ליאור מביט בחשדנות,
ממשיך לקרוא מעט, משלם למוכר כמעט בלי לחכות לעודף ורץ
למכונית).

ליאור (כועס)
"אתה מוכן להסביר לי מה זה?!"

אבא
"שיט"

האיש המבוגר (עד עכשיו שיחק בדמקה הסינית, ניצח)
"יש!"

ליאור (שואל את אביו אחרי השתיקה המעיקה)
"מה זה?!"

אבא
"תקשיב ליאור, אחרי שביקרתי אותך, הלכתי שוב לרופא לשאול אותו
כמה שאלות והוא התחיל להגיד..."

ליאור (קוטע אותו)
"דבר יותר מהר!"

האיש המבוגר (במשחק מוגזם)
"גלה לו! תפיח תקוות שווא בילד"

אבא
"הוא התחיל לומר לנו שיש סיכוי שהגופה של ליאת היא לא הגופה של
ליאת"

ליאור (רציני ביותר)
"תסביר"

אבא
"כנראה בתאונה, ליאת הגיעה למצב שנכרת לה הראש, אני לא יודע
איך, אבל פשוט ככה. מה שמצאו עד עכשיו זה רק את הגוף שלה
כשבכיסים שלה נמצא רישיון ותעודת זהות. קיים חשד, שחטפו את
ליאת אחרי התאונה והחליפו אותה עם גופה שכבר הייתה קיימת, וכדי
לבלבל את החוקרים ואותנו, הלבישו את האישה השנייה בבגדים של
ליאת, ובהם כל הפרטים שלה"

(האיש המבוגר מחזיק שלט מאחור בפנים אומללות, כשאצבעו מורמת,
על השלט כתוב "מי שהסתבך שיצביע")

ליאור
"אז היא בחיים!"

אבא
"סיכוי קלוש. אתה רואה למה לא אמרנו לך? אתה מפתח יותר מדי
תקווה, זה פשוט לא עובד ככה ליאור"

ליאור
"לא עובד איך?"

אבא
"להיות כל כך מלא תקווה בקשר למשהו חסר תקווה"

ליאור
"אבל זאת לא תקווה, אני מרגיש את זה"

אבא
"טוב ליאור, אני לא אמשיך להתווכח איתך, אתה מתנהג כמו ילד
קטן, סתם זה יגיע לריב מיותר"

ליאור
"אוקי, צודק"

(ליאור יוצא מהמכונית).

אבא (צועק)
"לאן אתה הולך?"

ליאור
"לחפש אותה"

אבא (בטון מיואש)
"ליאור"

ליאור
"אל תחכה לי"

(האב מתרגז ומכניס להילוך).

האיש המבוגר
"איזה בן מטומטם יש לך, הא?"

(האב נוסע משם בייאוש, וליאור נשאר עומד על הכביש, נראה כאילו
איבד את עצמו לרגע, הוא מתעשת, ומושיט את היד קדימה. מונית
עוצרת לו, הוא נכנס לתוכה).

סצנה מס' 6

(ליאור נמצא בחולות. המונית מתרחקת, ליאור נותר עומד במדבר,
מבולבל, נראה עצבני מהנסיעה. הוא מתחיל לשחזר לעצמו, נראה חושב
על התאונה, על המקום. הוא הולך לנקודה מסוימת, ניתן לראות
מכונית מעוכה בצד הכביש, זה מקום התאונה. ליאור עוד רחוק
מהמכונית, דמעות עולות לו בעיניים, הוא מנגב אותן אחרי זמן מה
במהירות ונראה כאילו חזר אליו המרץ. הוא הולך למכונית, סביבה
יש סרטים של המשטרה - 'אין כניסה'. זירת התאונה עדיין חשודה
כזירת חטיפה / רצח. ליאור עוקף את הסרטים ומסתכל לתוך המכונית,
נשען על הגג ומביט פנימה. המכונית המרוסקת אפלולית מבפנים ורק
קרן אור אחת מאירה את המושבים ההרוסים. הוא ממשיך להסתכל
ומוציא את ראשו מהמכונית. מסתכל על החול ליד רגליו, נראה כי
הוא מבחין בדבר מה, הוא מרים את הדבר מהרצפה - מדובר בטבעת,
ככל הנראה של ליאת, ליאור עוטף ידו סביבה. הוא מתחיל ללכת
לכיוון החולות, מתרחק לאט ובזהירות מהמכונית, מפחד לדרוך על
ראייה כלשהי. הוא מתכופף לחול).

ליאור (לעצמו)
"בכל הסרטים זה עובד, יאללה על הזין שלי"

(הוא נושף לעבר החול, כמנסה למצוא טביעות נעליים, החול עף לו
לפנים והוא בקושי רואה, משתעל מעט. פולט קללה. הוא ממשיך ללכת
מכופף, מנסה לראות אם יש משהו בתוך החול, מתרחק באיטיות ממקום
התאונה, הוא מגביר מהירות, ומתחיל להתיישר כאילו התייאש מלחפש.
הוא מסתכל לצדדים, מחפש רמזים באופק).

(פייד אאוט).


סצנה מס' 7

(פייד אין).

(לילה, שמיים בצבע כחול כהה. ליאור עוד בחולות, נראה כי בקושי
התקדם, הוא הפך לנקודה שחורה וקטנה יותר מאשר היה באור היום,
הוא עייף ומיואש. מתיישב על החול כאילו מתמוטט).

(פייד אאוט).


סצנה מס' 8

(שוב ליאור חולם חלום שהוא מעין פלשבק. ליאור וליאת יושבים
בחדר שלה הפעם, חדר צבעוני ולא חד גוני כמו של ליאור. ליאור
נותן לליאת מתנה, ליאת מתרגשת ופותחת את העטיפה. המתנה היא
איזשהו ספר. ליאת מחייכת לליאור, דומעת ונותנת לו חיבוק,
החיבוק נשאר מעט יותר זמן מהצפוי).

ליאור
"אני רוצה להישאר ככה עד הבוקר, בידיעה שאת איתי"

(ליאור פותח את העיניים עוד מחבק את ליאת, מבין כי היא כבר לא
מי שהיא הייתה קודם כשהיא לא מגיבה, ברגע שהוא פותח את העיניים
האדם המבוגר, אלוהים, מופיע מולו).

האדם המבוגר
"חנפן! רק רוצה סקס!"

ליאור
"מה? לא נכון! אני הכי כנה עם ליאת! רגע! מי אתה בכלל?"

אלוהים
"עזוב אותי עכשיו. בוא נדבר עלייך! אם אתה הכי כנה עם ליאת, אז
איך תסביר את העובדה שנטשת אותה? עוד אחרי שאמרת לה שבחיים לא
תעזוב אותה?"

ליאור
"לא נטשתי אותה, היא נטש..."

(ליאור לא מסוגל להמשיך את המשפט).

אלוהים
"נו? היא מה?"

(ליאור עוזב מעט את ליאת הרפויה, מביט בה, אלוהים מאחוריה לא
בפוקוס, ליאת מתחילה לדעוך קלות עם חיוך עצוב, כאילו ליאור
נוטש אותה. קאט!)


סצנה מס' 9

(נראה כי לפני מספר דקות עלתה השמש. ליאור קם מהחול, הפנים שלו
מלאות חול והוא מהר מוריד אותו מהם, הוא עייף ובקושי רואה,
מתקדם חזרה לעבר הכביש, מסתכל שנייה, מהסס, מוציא את הפלאפון
מהכיס שלו ומדליק אותו, מתחיל לחייג).

ליאור (בפלאפון)
"אבא? (מושך באפו) תקשיב, אני בחולות, ליד התאונה. אתה יכול
לבוא לאסוף אותי?"
(קול נשמע מהקו השני).

ליאור
"אוקי, ביי"


סצנה מס' 10

(ליאור נוסע עם אביו במכונית, הם מתקרבים לאזור המגורים שלהם,
האב מאט. ליאור עם ידיים שלובות נראה כעוס. לא ידוע מה כל אחד
חושב. כאשר האב לבסוף עוצר ליאור נראה מהסס מעט).

ליאור
"היא לא מתה"
(ליאור פותח את הדלת ויוצא, האב המיואש קורא לו מהחלון).

אבא
"ליאור..."

(ליאור ממשיך ללכת).

אבא
"ליאור תקשיב אני נוסע לקניות. אל תעשה שטויות"

ליאור
"זה בסדר, אני הולך לישון"

ליאור ממשיך ללכת לכיוון הבית, פותח את הדלת עם המפתח, ממשיך
ללכת, עולה קומה אחת למעלה, נכנס לחדרו, ציור קיר של The dark
side of the moon מול מיטתו. הוא מתיישב על המיטה, נראה חושב
מעט, נשכב, עוצם עיניו ונרדם).

(פייד אאוט - לבן).


סצנה מס' 11 - החלום של ליאור

(פייד אין - לבן).

(שטח מדברי גדול נראה. ליאור עומד כ-20 מטרים מהאדם המבוגר
שעומד בדיוק מולו. מאחורי ליאור, מצידו השמאלי יש דלת - רק דלת
ללא קירות תומכים. השלט 'יציאה' מתנוסס מעליה. האיש המבוגר
נראה עומד לפני שולחן מכתבה גדול, מצידו הקדמי של השולחן מודבק
דף מנוילן ועליו הכתובת 'אלוהים'. על השולחן ניתן לראות מעט
תיקיות וקלסרים, טלפון, מאפרה, רדיו שדלוק על ווליום נמוך,
משחק משרדי מסוים - מן בלגן מסודר. ליאור נראה מבוהל בתחילה
ומסתובב במקום, לא מבין היכן הוא. האיש המבוגר אדיש ורגוע. כעת
ניתן כבר לכנות אותו אלוהים. ליאור עדיין לא מזהה אותו מהחלום
הקודם).

ליאור
"איפה אני?"

אלוהים
"במשרד שלי"

ליאור
"ומי אתה?"

(אלוהים מצביע על השלט שמודבק לשולחן).

ליאור
"אלוהים?"

אלוהים
"כן (מדליק סיגריה) נעים מאוד"

ליאור
"נעים מאוד. אני אלך עכשיו"

אלוהים
"אתה יכול ללכת אם אתה רוצה, היציאה מאחורייך. זו סתם התגלות
בכל מקרה"

ליאור (מצביע על הדלת)
"זאת היציאה?"

אלוהים
"כן"

(אלוהים מעשן עוד קצת מהסיגריה, ליאור פותח את הדלת התקועה
ומציץ מצידה השני, ניתן לראות את הראש שלו פשוט מציץ מהצד
השני).

ליאור (מתלבט מעט)
"אין כלום בצד השני"

אלוהים
"בטח שיש, יש חול ועוד חול. אבל אתה לא באמת רוצה ללכת, בכל
זאת: אני אלוהים"

ליאור
"בחלום שלי, חשבתי שאני קובע את החוקים"

אלוהים
"אני אלוהים, כופפתי כמה חוקים הפעם"

ליאור (נזכר לפתע)
"רגע! אתה כבר הופעת לי בחלום!"

אלוהים
"כן, אבל זה לא היה הדבר האמיתי"

ליאור
"הא?"

אלוהים
"עשיתי ניסיון כדי לראות אם אני עדיין מסוגל לעמוד בסבל של
לדבר עם יצורים עם רגשות"

(שתיקה קצרה).

ליאור
"אה... זה עוד יהרוג אותך"

אלוהים (מחייך)
"יצורים עם רגשות? הרגו אותי מזמן"

ליאור
"לא זה... (מצביע על הסיגריה) הסיגריות"

אלוהים
"אני מחוסן זה בסדר"

ליאור
"בכלל למה אתה מעשן? תהווה דוגמא"

אלוהים
"צריך לדלל את האוכלוסייה איכשהו"

ליאור
"מה?"

אלוהים
"עם כל שאיפה אדם אחר מת"

ליאור
"קצת אכזרי לא?"

אלוהים
"אני לא רוצה שיהיה פיצוץ אוכלוסין... (לוקח שאיפה ונהנה)
רונית כהן מרמת גן"

(ליאור מביט בו).

אלוהים (לוקח שאיפה נוספת)
"צילה רונן מרמת השרון"

ליאור
"הלכת על נשים היום, הא?"

(אלוהים מהרהר מעט, ומנמיך את הסיגריה).

אלוהים
"אני זוכר את השאיפה שהרגה את חברה שלך, איך קראו לה?"

ליאור (מתחיל להתעצבן)
"ליאת"

אלוהים
"כן... ליאת! הייתה בחורה יפה"

ליאור
"לא הייתה. עדיין"

אלוהים
"חשבתי שהיא מתה"

ליאור
"היא לא"

אלוהים
"פעם קודמת שנפגשנו, בחלום, כמעט ואמרת לי שהיא כן מתה"

ליאור
"גרמת לי לומר! אמרת שנטשתי אותה, הייתי חייב לומר משהו"

אלוהים
"היית בעצם, חייב לומר את האמת"

ליאור (עיניו מנצנצות)
"תבין, היא פשוט לא יכולה למות. היא זאת היא. והיא הכי מדהימה
בעולם. איך מישהי כזו יכולה ללכת בלי לומר לי כלום?"

אלוהים (מחייך חיוך חמוץ-מתוק)
"היא הייתה מלאך עוד כשהיא הייתה בחיים. היא הייתה חייבת
ללכת"

(דמעות זולגות מעיניו של ליאור, אלוהים מסתכל על הסיגריה
באדישות, מכבה אותה במאפרה).

אלוהים (מסתכל על הסיגריה, ממלמל לעצמו)
"כבר לא טובה"

(אלוהים מוציא סיגריה חדשה, ומציע לליאור, הוא לא מתייחס,
ואלוהים מדליק גם אותה כשהיא בפיו, נהנה מהרגע).

אלוהים
"אז סיכמנו שהיא מתה?"

ליאור (עצבני)
"לא!"

אלוהים (עצבני)
"לפני שנייה עלו לך דמעות בעיניים!"

ליאור
"למה זה כל כך חשוב לך?!"

אלוהים (אומר את שלושת המשפטים במיאוס, כאילו חזר עליהם המון
בעבר)
"כי אתה תקוע באמצע. אתה צריך לראות את האור. התוכנית הגדולה
לא תעבוד"

ליאור
"איזו תוכנית?"

אלוהים (מחייך חצי חיוך)
"רק אלוהים (קופץ על השולחן שמאחוריו, מתיישב עליו) יודע
אותה"

(שקט קצר).

אלוהים
"אז מה ישכנע אותך?"
(הוא מדליק עוד סיגריה, מיד לאחר שסיים לעשן את השנייה).

ליאור
"זאת לא הגופה שלה! אני מניח שעד שימצאו את הראש..."

אלוהים (קוטע אותו)
"למה לא אמרת קודם?!"

(אלוהים מסתובב, חוזר למשרד שלו ומחפש משהו בשולחן מאחוריו.
ליאור קם ופותח את הדלת, עומד מתחתיה. אלוהים מוציא עיתון,
ונותן אותו לליאור).

אלוהים
"קח"

(ליאור מתחיל לקרוא, הכותרת הגדולה היא 'נמצא הראש!'. מתחת
רשום שמה של ליאת. ליאור נראה לא מעכל).

אלוהים
"הבנת?"

(ליאור שותק).

אלוהים
"היא מתה!"


סצנה מס' 13

(ליאור מתעורר במיטתו, עיניו נפתחות בבת אחת. הוא מתיישב על
המיטה. מבוהל. לפתע פורץ בבכי. ליאת ואלוהים צופים בו מהצד
השני של החדר, עומדים ליד הדלת. ליאת מחייכת).

ליאת (לאלוהים)
"תודה"

(ליאת מתקדמת לעבר ליאור, מתכופפת ונותנת לו נשיקה רכה בלחי,
הוא ממשיך לבכות, היא הולכת לכיוון אלוהים ויחד הם יוצאים
מהדלת, קודם הוא ואז היא, מביטה מבט אחרון בליאור, הם עומדים
בחוץ, מחכים).

ליאת
"למה אנחנו מחכים?"

אלוהים
"עדיין לא סיימנו. הכול חלק מהתוכנית"

ליאת (שואלת כאילו אלוהים כבר דיבר על התוכנית בעבר)
"איזו תוכנית?"


(ליאור נראה רץ לחדר של הוריו, מוציא משהו ממגירה מסוימת, ליאת
עוקבת אחריו בפחד עם מבטה. הוא נעלם בהמשך החדר, ליאת מביטה
באלוהים באימה. אלוהים מדליק סיגריה, ליאת מתחילה לרוץ לעבר
החדר. אלוהים לוקח שאיפה. ירייה נשמעת מהחדר של ההורים של
ליאור, מהדהדת בכל הבית. ליאת בדיוק מגיעה לחדר של ההורים.
ליאור בדיוק נופל והופך לשרוע על הרצפה, מת - כדור עבר דרך
ראשו והדם זורם על הרצפה).

(בעוד הכתוביות עולות, השיר "כלום לא עצוב"  מתנגן ברקע).

סוף.