לילה ירד ואת פה לבד,
חושבת עליו,
אך הוא, היכן הוא?
הוא בבסיס טוחן שמירות
וחושב... על הכל חוץ ממך,
אותך הוא שכח ולך הוא לא יסלח.
הרצון העז להרגיש את חומו,
את שפתיו את גופו בוער בך,
אך הוא איננו משיב.
מנסה למצוא את הדרך שבה היא תחזיר אותו אל חייה,
אך הוא לא בא אליה.
היא יושבת בוכה, ולא דמעות של שמחה
דמעות של כאב... של אהבה,
אהבה נכזבת שהייתה ונעלמה.
הוא היה שלך, הוא היה בידייך, ואת נתת לו לחמוק מבין
אצבעותייך.
שנאה בוערת בגופך ובנפשך, כעס ואכזבה ממלאים את ליבך.
הכאב הפיזי שאת גורמת לעצמך לא ישתווה לכאב הנפשי.
הפסיקי, אל תרימי את הסכין, אל תקחי את האקדח,
כי אהבתו לא שווה זאת.
את מדהימה באשר את, ואינך צריכה אף אחד.
אל תחשבי שאם הוא עזב זה באשמתך,
כי אם הוא עזב... הוא עוד יחזור, וגם אם לא, לא נורא...