לונה היא בת 28, בחורה יפת תואר הנישאת לגובה 1.70, צנומה,
בהירת עור. שערה מקורזל בצבע אדום - הצבע שמתפשט על הגחלים
בדרכם להבעיר, עיניה ירוקות ומבריקות כענבים שטופים במים,
בחורה מושלמת בכל רמ"ח אבריה.
לונה סיימה את לימודיה באוניברסיטה והחלה לעבוד כאחות
בבית-חולים לחולי נפש.
כל לילה לונה הייתה הולכת לישון כאשר וילון החדר מוסת הצידה,
היא אהבה להירדם למראה הירח והכוכבים, היא דיברה אליהם, והם
ענו לה . בבוקר היא אהבה להתעורר למשמע הציפורים, אך יותר מכל
אהבה את קרני השמש שחדרו לחדרה והאירו אותה  בעודה שכובה על
מיטתה. היא אהבה להתעורר כל בוקר, להתקלח, להתלבש במדי האחות
הלבנים והמצוחצחים שלה ולהתיישב ליד השולחן עם כוס קפה וסגריה,
ומייד לאחר מכן הייתה יוצאת ליום עבודה מהנה, היא מאוד אהבה את
עבודתה, היא הרגישה שהיא תורמת רבות.
זה היה יום שלישי, לונה התחילה משמרת בבית החולים וכהרגלה עברה
בין כל החדרים בכדי לתת למטופליה את מנת הכדורים היומית לה הם
נזקקים. פרויידה חולה בשסעת (סכיזופרניה), היא טוענת שמנהל בית
החולים מנסה להרעיל אותה, לעיתים קרובות היא נכנסת למצב שבו
היא חושבת שנרקמת בהנהלת בית החולים קונספירציה נגדה "הוא רוצה
להרוג אותי, את לא יודעת אבל הכדורים האלו הורגים אותי לאט. את
בחורה טובה אל תתני לי למות", אמרה פרויידה ללונה. פרויידה
מאוד אהבה את לונה, היא טענה שהיא כמו ביתה שנפטרה. לונה הייתה
מרגיעה את פרודייה ואומרת לה שיהיה בסדר, שהכדורים רק יטיבו
עמה. ללונה היה קול נעים וחמים שמיד היה מרגיע את פרויידה.
ברגע שסיימה עם פרויידה עברה לחדר של ליתיום. ליתיום סבל
מהפרעה דו-קוטיבית (מאניה דפרסיה). לפעמים הוא היה ממש שמח ומי
שהיה רואה אותו מאושפז היה אומר לעצמו: "מה בחור שכזה עושה
פה", אך לפעמים, היה נתקף דיכאונות בהם היו צריכים להרחיק אותו
מכל חפץ אשר בעזרתו יכל היה לפגוע בעצמו. הבוקר כאשר נכנסה
לונה לחדרו הוא היה במצב רוח מרומם. הוא נתן לה נשיקה על הלחי
ואמר "אני משחק אותה משוגע רק בכדי לראות את זיו פניך כל
בוקר", לונה חייכה אל ליתיום, ליטפה אותו בראשו, העבירה את ידה
על שערו הגולש על כתפיו, לקחה את הגומייה שהייתה על מפרק ידה
,אספה את שיערו, נשקה במצחו וניגשה לחדר הבא.
בחדר זה נמצאת קלרמבו. קלרמבו סובלת מארוטומניה (חולה אשר
מאמין/ה שמישהו אחר מאוהב בו/ה). לונה נכנסת לחדר וקלרמבו באה
לקראתה בריצה ואמרה", הוא בא היום? גו'ני בא  לבקר אותי
היום?הוא בטוח בדרך, אני יודעת!", "לא, ג'וני דפ לא יכול להגיע
היום הוא עובד על סרט חדש", השיבה לונה לקלרמבו . "שמש יפה
בחוץ, את רוצה לצאת לטייל בחצר?", שאלה לונה את קלרמבו, קלרמבו
נענתה ושתיהן יצאו החוצה.
את החצר האירו קרני השמש, זה היה יום יפה שטוף בשמש. מסביב לעץ
הזית ,בפינת הגן, ישבו 2 חולים על האדמה וספרו את הנמלים
שנכנסות למחילה. על הספסל, ליד שער בית החולים ישבה נערה שעסקה
בלדבר ולענות לעצמה.
לונה וקלרמבו התיישבו בספסל בצמוד לשולחן בחצר, "אהה,ליתיום!
פרויידה! בואו ותשבו איתנו!" צעקה קלרמבו.כך ישבו ארבעתם מסביב
לשולחן ושוחחו, פרויידה סיפרה שמנהל בית החולים מנסה להרעיל
אותה, בתגובה ענתה לה קלרמבו: "אל תדאגי יקירה, כשג'וני יבוא
הוא יוציא אותנו מפה". ליתיום לא הרבה לדבר, הוא הקדיש את עצמו
בלהביט בלונה, ולונה בתגובה אמרה לו " ליתיום חמוד, אתה פציינט
שלי, זה לא יעבוד בנינו"- שקט שרר מסביב לשולחן..
"אבוי! מנהל בית החולים!" צעקה לפתע פרויידה, המנהל צעד בבגדיו
הלבנים למרכז הגן והודיע "כל החולים לחדרם, ארוחת צהריים תחולק
בעוד מס' דקות". כולם עזבו את עיסוקיהם וחזרו לחדריהם. מנהל
בית החולים מתקרב לספסל בו ישבה לונה "למה את לא חוזרת לחדרך
כמו כולם?", שאל...