אני הולכת אל חלום לא נודע, עוברת מפנטזיה לפנטזיה.
וזהו, פה נגמרים החיים.
בלא משהו מוחשי. רק חלומות.
גם כשלפעמים נדמה - שהנה, אולי הפעם זה מציאותי! אני שוב
מתעוררת ומגלה שנשארתי באותו מקום.
כל החלומות שמחכים שיגשימו אותם מחכים בלא ניע. הם ימשיכו
לחכות עוד הרבה שנים.
אולי אני פשוט פוחדת שאני אצליח להגשים אותם ואז זה לא יהיה
כמו שחלמתי, כמו שתכננתי.
אולי זה בעצם יהיה רע. אולי כדאי להפסיק לחלום. או אולי לא
לתכנן... להיות ספונטנית!
עד שאני אחליט מה טוב אני אשאר באותו מצב. אותה שיגרה.
אולי התרגלתי לשיגרה והיא כבר לא מעיקה.
בינתיים אני נודדת בין מחשבה למחשבה.
בין כל האולי הזה.
אולי יהיה טוב.