ישבתי לי כרגיל מול המחשב. כרגיל, בשעה שש בבוקר. וכרגיל, השמש
סינוורה אותי. אבל מה לעשות, כאן המחשב, אז אני לא זזה.

ניסיתי בלילה להירדם שוב. הלכתי לישון באיזה חמש אחר-הצהריים,
והתעוררתי בשתיים וחצי. לבית הספר אני הולכת אחרי שלא ישנתי כל
הלילה. וככה? ברור! אני אפילו אתפוס טרמפ עם המורה שלי
לאנגלית, שגרה שש קומות מתחתי!

אתם חושבים שאני צוחקת? למה לי לצחוק? אז אני חולמת על כבשים
מדי פעם, ואולי זה לא מתקשר לשם של הסיפור, אבל מי אמר שזה
סיפור? החיים יפים, תחיו!

אוה! הנה כבשה!
"מה אמרת? אני? כבשה? ממש לא!"
-"אז מה את?"
-"אני כבש!"
-"אההה! נעים להכיר! נטע!"
-"נעים להכיר גם אותך! נמלה לשירותך!"
-"נמלה?"
-"זה השם שלי! חשבו לקרוא לי יונה, אבל נסתפק בזה."
-"אז למה באת לכאן, נמלה?"
-"באתי הנה כדי לעזור לך לישון!"
לעזור לי? לישון? מה הוא חושב, החוצפן הזה?
-"אבל אני לא עייפה!"
-"אוה... אז אין הרבה שאני יכול לעשות. בה ביי!"
-"בה ביי! נתראה היום?"
-"נתראה היום!"
וככה, נגמרה השיחה שלי עם נמלה, הכבש הלבן.

מסתבר, שהסיפור בסופו של דבר, כן היה קשור לנמלה או כבש!