כול יום אני מתחיל את המסע
אל עולמי
אין בו אנשים או צבעים
רק שלטים בצידי הכביש
אני בוהה דרך החלון
רואה איך רכבות
מסיעות חיים
ואני רועד מקור
בתחנה חשוכה, ראיתי את עצמי נמוג
מחכה שעולמי יתחיל לצוף
מעל פני המים
ואולי אז את מבטה אפגוש
זו אותו מבט, שאת עיניו אני מכיר
שהיא הלכה, המשכתי להביט בה
בעולמי פוסע מקיר לקיר
בצעדים ספורים
אני יכול למדוד כול צעד
כאילו, לא נותר הרבה
הטלפון לא יצלצל
החלונות יישארו סגורים
בתחנה חשוכה
אני רועד מקור
אל עולמי, אני ניגש
כמו חייל באמצע קרב
המבקש לחזור
ראיתי את האורות נדלקים בחדרים
והמשכתי לחכות
אולי מבטה יגיח מתוך שתיקה
בעולמי
אני צועד, צעדים מדודים
מבקש כול רגע לשמור
אין כרזות, אין מהפכות
מושיט ידיים, נוגע ואז מתכנס אל תוך עצמי
אין בעולמי אנשים
לא פנים מחייכות, לא שתיקות מבוישות
אולי אהבתי אותה יותר מדי
עומד בתחנה, רועד מקור
הרי יכולתי לכתוב את השיר, גם בלי לומר אותו בקול
אז הבטתי איך פניי יוצאות מתוך המראה
אל מסדרון חשוך
לאט, כול יום אני נכנס אל תוך עולמי
סוגר את הדלת
ולא נותן לה להיכנס
אין שם מקום למלחמות, אין מקום לאובדן
זה הסרט שמוקרן ברקע
אני מביט בו כול יום, שהרכבת שוב חולפת
ואני בתחנה, רועד מקור
והיא תבוא, תחייך ותהיה שקטה
אחר כך גם אני אלך
אכנס לאט אל תוך עולמי