סמוך לביתי הוקמה תחנה בזמן. עקבתי אחר הצירים. בתום השנה
המעוברת, בחצות בדיוק, הופיעה הרכבת. הגיע הזמן. פחדתי ממנו
נורא והיום המחר יצא מן המסלול, עורו חלק ורענן. על אם הדרך
ניצב תינוק שזה עתה נולד, חלב על שפתותיו. הלכתי לקראת הלא
נודע והושטתי לו יד, אך הוא, כתמול שלשום, נלחץ ונסוג ממני.
החמיץ לי פנים - דחיתי אותו שוב ושוב. רדפתי אחריו, ללא הואיל
(העתיד לא ישתנה בשבילי). הטיל הוא עליי צל כבד ונמוג עם הרוח.
לפתע אפפה אותי תחושת דה-ז'ה-וו: הייתי שם בעבר. בעצם, זה היה
אתמול.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.