בן 18 כבר גיל כל כך מטורלל
גיל נורא מסודר ואם כי נורא מבולבל.
הילדות התחלפה לה מזמן בנערות
והנה רואים כבר ניצנים של בגרות,
אבל האם באמת לעולם המבוגרים אני שייך?
או שעדין ילד אני ואני אינני נייח?

עברו להן השנים הקלות.
מתחילים עכשיו את החיים לחיות.
עכשיו באמת ובתמים,
מתחילים להרגיש איך עוברות השנים.
כל רגע ורגע הוא חשוב
אסור לפספס לבל לא ישוב.

איפה הם אותם ימים?
אותם שנים אותם רגעים?

ילד אני כנראה לעולם אשאר
אין לאן לרוץ אין לאן למהר.
תמיד אותה שלווה פנימית
מנחה את הנשמה
להישאר ילד מתנה כל כך שמימית
תמיד אהיה אני  לא משנה מה.

לחייך תמיד אוהב,
ולשחק ולשמוח זאת לא אשמור בצד.
לעזוב את הילדות נורא יכאב,
לכן תמיד אהיה ילד קטן ילד לעד.