קח את יופיו של החטא
עם תרכובת של אושר
ודם שכבר מת
של מי שמת ביושר
מתוך נקודה אנאלוגית
אל יקום של ממש
מתוך ספר מיקרוסקופי
אל תוך ארון של מקדש
כנחש חנק הממאן להרפות
בהרגישך שנק בגרונך העבות
כשהכל מתמוטט סביב
ולפתע נעשית קצר-נשימה
"אני עומד למות, אמא!"
זעקת את חלל ביתך
אבל אמא לא עונה
ושום רופא ושום כדור
לא שימש לך תרופה
רק נפשך הטרופה,רק
ספינתך הטבועה
רק הן יעידו כי נשחקת
בתוך תוכך
ומעולם לא הרגשת
כי הנך נביא תוכחה
הנה יושב אתה כאן,
הרוח שככה ושכחה
וכעת אתה יכול לחשוב
כעת אתה שוב בתוך בועה
בחושך,בלילה הכל מתפרק
הכל בזכות החשכה
בזכות השקט, בזכות השקט,
שמעולם לא ידעה נפשך
חפש מוצא, שרבט מילים
רק הישאר בקו שפיות
רק הישאר בין החיים
כי ממילא כל יום תמות
ותתפרק,ותתפרק,רק לא לחשוב
כיצד ואיך
ותתרסק ותתרסק
על רצפת ייסוריך שנבנתה
בעודך מחייך
ואז תשאל את נפשך
מדוע, איך הגעתי לכך
ואז תשאל את אמא
והיא שוב תאמר כי ראשך מלוכלך
ואז תשאל את אבא
ששוב יפטיר כי מקומך בפח
ואז שוב, עם עלות השחר
תרגיש אותו מטפס, עולה
משתלט ומחכה
מאונן בתוך לבך
את העצב המר, הדיכאון המייסר
החרדה המתוכנתת, הכאב המתייסר
התינוק שאי שם איבדת
הנשימה שנעצרה
המשפחה שבך בגדה,
הכאב, האימה, הבדידות, הטירוף
הלחצים, הסביבה, הזעקות, הנפילות
השבריריות, המעידה, הקללות, התחינות
הקולות, העין הרעה, המיתות, הסיוטים, הכאב, הרוח הפצועה. |
