אני לא מאחל לאף אחד בעולם להרגיש
כמו שאני מרגיש עכשיו, אפילו לא לאנשים שאני הכי שונא.

מה שאני מרגיש עכשיו זאת ההרגשה שמקבלים
כשמבינים שהייתה לך הזדמנות להיות עם אהבת חייך,
עם הבן אדם שלדעתך פשוט הכי מושלם בעולם,
הכי יפה חכם מקסים משגע מהמם וכל מה שרק תרצו,
ואתה, אתה נתת להזדמנות הזאת לחמוק מבין אצבעותיך,
וכשפתאום אתה מבין שזה כבר היה לך בידיים,
אהבת חייך, כל מה שאי-פעם רק חלמת עליו כבר היה שלך,
ואתה כמו האיש הכי טיפש בעולם,
ואולי לא כמו, נתת לו לברוח, ליפול מידיך כאילו כלום.
ורק עכשיו כשאתה מבין מה עשית
ואתה יודע שהדבר הזה שקודם נפל לך מהידיים שבור,
ואי-אפשר לתקן אותו אבל אתה בכל זאת מנסה
כי אתה מרגיש פתאום כל כך אבוד, עצוב, ומת בלעדיו.
אז אתה מתחיל להרגיש את זה, ואתה מוציא עוד סיגריה
ומסתכל עמוק לתוך השמיים הכחולים כאילו הם העיניים שלה,
ופתאום אתה שומע טיק, טאק, טיק, טאק,
ואתה יודע שזה הלב שלך שעוד כמו שניות הולך להתפוצץ
כמו הר געש שלא הולך להשאיר שום דבר מאחוריו,
הוא ימחק הכל בלי רחמים, בלי להניד עפעף.

ופתאום, בום.

ההרגשה הזאת ממלאת אותי כל בוקר מחדש,
וזה הדבר היחיד שאני לא מאחל לאף אחד.