כאשר פגש הארנב את החתול אמר לו: "חתול, חתול, למה אתה לא
הולך?"
וענה לו החתול: "ללכת לאן?"
הארנב ענה חיש מהר: "למקום בו חתולים ועכברים הולכים יד ביד"
ענה לו החתול באכזבה: "מקום זה אינו קיים ידיד הארנב..."
באותו רגע שגמר החתול את משפט זה טרף את הארנב בביס אחד.
ובכה... בכה.... בכה......
ואז הבין החתול, שבעולם בו אנו חיים לא קיים מקום בו אין רוע,
קנאה, אכזבה ,אהבה, תשוקה, שנאה, סקרנות.
העולם בו אנו חיים מרקיב לאט לאט... עד ששום דבר טהור לא יוכל
להתקיים.
במחשבה עמוקה זו החתול הלך לישון.
בבוקר למחרת קם החתול ובשניה שפקח את עיניו ראה זוג ציפורי
אהבה וחשב, אולי לא כל עולמו מר ואכזר, אולי עדיין יש שמץ של
תקווה, גם במקומות שאתה הכי פחות מצפה להם?
ואז משום מקום הגיח צייד וירה בשני הציפורים בזו אחר זו וצחק.
באותו רגע הבין החתול שכל מה שהוא חשב אתמול היה נכון.
החתול החליט לסיים את חייו, ובשניה לפני שהוא קפץ מהצוק ראה
עכבר קטן מתרוצץ ונזכר בארנב שטרף אך זה כבר היה מאוחר מדי,
בגלל שמאחוריו היה נמר שרץ לעברו! החתול איבד את עשתונותיו
וקפץ אל מותו.