אני יושבת בין 4 קירות
וכותבת כמה שורות
מסיטה את הוילון
בוהה בחלון
מושיטה את היד
אך עדיין לבד
בחדר, האוויר
חנוק ושביר
נוגעת בטבע רק דרך המילים
רואה את ההרים רק בשירים
הרוח נושבת דרך שלבי המזגן
אך אני כמהה להרגישה בחוץ, בגן
לפתע החלון נפרץ
והרוח פרץ
מעיף אותי הרחק
לופת אותי בזרועותיו ואיתי משחק
מניח אותי על הר
שלמרגלותיו מלא פרחי בר
מאחור לגונה כחולה-ירוקה
מבט אחד, והשתחררה המועקה
עוצמת עיניים, לוקחת נשימה
פוקחת אותן והתמונה נעלמה
העט לפות בזרועותיי
שיחקתי כנראה עם מחשבותיי
ההר הוא ציור על הנייר
כך הם גם פרחי הבר
והדמעות יצרו לגונה כחולה-ירוקה
מצמוץ אחד וחזרה המועקה |
