'רוצה סיגריה'?
נעתי על הכיסא באי נוחות, מנסה להצניע נאד חמקמק שעמד להבליח
מבין שתי לחיי ישבני השעירים. תומר מקיף את כיסאי כשפרט למגבת
הכחולה שכרוכה על מותניו לא לבש עוד דבר. הוא הושיט יד ארוכה
לכיוון הסלון ונטל ממיכל סגריה דלוקה וחצי מעוכה משהייה ארוכה
בכיס האחורי של הג'ינס.
רטיבות חמימה התפשטה במעלה תחתוני הבוקסר שלי, אבל מאז גיל חמש
אני כבר לא מרטיב במיטה ולכן גם מבלי להביט ידעתי שצ'ילי
הקטנה, יושבת על ברכיי ומוצצת את תחתוני בלי בושה, כמו שרק
גורת חתולים חשוכת הורים יכולה.
חלון המרפסת עדיין פתוח לרווחה, מנצל ימים אחרונים של לילות לא
קרים ולא חמים, נעימים, לפחות לגברים, כי לנשים תמיד קר, מה
לעשות, אם היה מזגן הן היו עושות הכל כדי לכבותו.
אני פשוט חייב לחרבן, עוד נאד כזה ואבדנו.

קול דלת חדר השירותים הנסגר הקדים את קולות גללי האנוש,
הניטחים במימי האסלה,ש החרידו את חלל הדירה הקרה, ודווקא עכשיו
כשאני כל כך צריכה להשתין, ואיפה? אוף.

'אני הולכת להתקלח' היא אמרה, אבל לפי שיכולי הרגליים ידעתי
שזאת תהיה אחת המקלחות הקצרות בהיסטוריה, כאילו אני לא יודע
שהיא הולכת לשם רק כדי להשתין. הרי רק לפני קצת יותר משעה היא
דפקה מקלחת ארוכה שחיסלה את מאגר המים החמים. ועוד איזה חוסר
רגישות, נכון שאני אורח, אבל כבר עשרים דקות שאני מסתובב עם
מגבת מאז שהמים הקפואים הבריחו אותי מחדר האמבט וגרמו לי לחפש
באמוק את מתג ההפעלה של  הבוילר.

איזה חרבון משחרר, זה יושב לי ככה כבר מהצוהריים שמיכל התנדבה
להכין משאריות רקובות של דמויי מוצרים שמצאה בתחתית המקרר
הנטוש זה יותר משבוע בשל חוסר דיירים פעילים בדירה. סיימתי
לעבור על אחד מעשרות הקטלוגים שנחים אצלנו דרך קבע בחדר
השירותים, נותן מבט אחרון בבגדי הים של הקיץ האחרון, קמתי
ושחררתי חצי מיכל של בושם לחלל האוויר לפני שהעזתי לפתוח את
הדלת.

איזה סרט מפגר.
אני פשוט לא מאמין שאני יושב ורואה אותו.
ומה שהכי מפחיד זה שאני אפילו קצת במתח ממה שיקרה בסוף.
יאללה, שתצא כבר מהמקלחת.
'איפה מיכל' שאל עמית שאך זה יצא מבית השימוש, ונראה קל
מתמיד.
'משתינה במקלחת'
'רוצה קפה?' הוא שאל
'שיהיה'
'טוב' הוא אמר וחזר לשכב על הספה הארוכה, נועל מבטו כמקדם במסך
המרצד. 'עוד מעט מיכל תצא ותכין לכולנו'.