דיתי רבנר / מחילה |
מחובק אדמה
על שלא תרגם עצמו
לשפה שאבין?
מכל השפות שידע אבי
לא היתה שפה בה דיבר אלי,
חיבת שפת גופו
נותרה אילמת.
ובי מתרפקת כמיהה
זועקת, חיבוק!
לילותי נוטפי זיכרונות
בניסיון לשכוח עבר
בו אבי מתרחק כענן
חולף, באדישות
מתבונן בעולם.
לא מניחה פרחים
על אבן קרה
לכשיונחו המילים
תבוא מנוחה מחבקת.
(04/03/06)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|