סיפורי אהבה הם דבר נפלא. לצערי, זהו אינו סיפור או מעשיה,
אלא דברי אמת.

לפעמים צריך לשכוח, באמת צריך...
מנסה ליצור קשר, לשלוח מבט, שיחה, לא עוזר. הוא מתעלם. פגעתי
בו, בגדתי בו, והוא כבר לא בוטח בי וניפרדנו.
הוא אמר שלעולם הוא לא יתעלם ממני למרות שניפרדנו, אז הנה הוא
מתעלם... ואולי זה טוב...? אני חושבת שלא נורא קשה לי. נורא
נורא קשה לי לדעת שהוא לא רוצה לדבר איתי, הרי אהבנו כמו
מטורפים.
אחרי שניפרדנו מישהי כתבה לו בבלוג שהיא אוהבת אותו וכ'ו וכ'ו.
וידעתי שיש מישהי שמתחילה איתו - חשבתי שזו היא. התנפלתי עליה
והוא כעס כי זו ידידה טובה שלו, כמו אחותו הקטנה. כשהבנתי את
הטעות התנצלתי, ועל זה הוא לא סולח. הוא לא סולח ולא שוכח.
וזה כל כך קשה...
האהבה היא רגש כה חזק שיכול לרומם מישהו, אך יכול לשבור את
רוחו לנצח.
עברו כבר חודשיים מאז שאני וטל ניפרדנו, אך אני לא מצליחה
לשכוח. היה לי מישהו אחריו וסיימתי את זה מחוסר איכפתיות
מצידי. לא רציתי אותו. כל הזמן חשבתי על טל.
אני מבינה שאם לוחצים - גברים בורחים, אך אני לא יודעת מה
לעשות לגביו. אני אוהבת אותו כל כך אך הוא לא יכול לשכוח את זה
שהתנשקתי עם מישהו כשאנחנו היינו יחד - הייתי שיכורה... אך זה
לא תירוץ, ואני מודעת, אך עדיין, האהבה שלי היא כלום?
כנראה שכן.

כנראה שאוהב אותו לנצח... גם אם זה יהיה בסתר. אין ברירה...
כי אהבה לא קונים בסופר, ואין לה פתקי החלפה לפי הרצון של
לשכוח.

אז אהוב יקר, אל תשכח אותי, ואולי אף תסלח לי כי אני ממילא לא
אסלח לעצמי על כך שאיבדתי... את האחד והיחיד.