רוצה לכתוב לך בלי להגזים
בלי מילים גבוהות
או שורות ארוכות,
בלי מילכוד
או צורך להעביר עמוד
לסוף.

לתרגם את הרגע איתך למילים.
את הפשטות המדהימה הזאת
שנובעת רק מלהיות איתך,
מבלי להמציא דמות מסחררת
מבלי להרגיש משונה או אחרת,
אלא פשוט להציג לך את עצמי
עוד לפני שהמסך עולה והתאורה מתחלפת.

להרגיש באמת,
מבלי לשכנע את עצמי שזו האמת.
זה מיוחד, זה מקום שעוד לא הייתי בו.
זה חלום שהתעוררתי ממנו יותר מדי פעמים
שמועה על משהו שקורה אצל אנשים אחרים.

עכשיו אתה פה, וטוב לי.
המבט שלך משיר מעליי את היום שעבר,
את הרגע בו שמחתי
ואת הרגע ששמחתי שהוא נגמר.
השקט שהפחיד אותי
הופך לשקט שייחלתי לו
כבר כל-כך הרבה זמן.
וטוב לי.
כל-כך טוב לי, שאתה כאן.