פעמון של בוקר
ורגליים רועדות
אני ורוח
ועיניים מחייכות

פה אפשר לנוח
פה אפשר לשהות
זה מפחיד זה לא בטוח
שהעיניים שלך נשארות

איך שהמבט שלך יורד
ממש לא בטוח שאני שורד
מילים ומילים
מה קורה פה בפנים
בתוך הצללים...

זה לא היה קל וגם לא הגיוני
להפסיק לחשוב דרך איבר מיני
לא היה קל אבל כל כך פשוט
להבין שלרגש פה אין אישיות
מאיפה זה בא ולאן זה מוביל?
ומי האדם שהולך על השביל?
בליל די סתמי של תאווה ובורות
שבסך הכל מבקש נוחיות

שלוש בבוקר
בחלוני הסגור
פרפר
דורש שחרור
לא חלום לא חלום לא חלום
לקום, לפתוח ת'חלון
ולחזור לישון...

מתוך הנקבובים
פרחיה בי פורחים
פרפרים פרפרים
ממני שותים
חיים

איך לא ראיתי זה כל כך ברור
לא היא לא מביאה לי שחרור
רק שד זדוני עם צוויון רוחני
שרוצה רק לקחת את מה שאני
גמרתי אומר - לא מסתכל לצידי
משווה רק דבר אחד לנגדי
איזה מזל שיש לי אותי
אחרת באמת הייתי לבדי...