[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ריקי דארקו
/
ספרים

(הסצינה מתקיימת בחדר קטן וסגור ובו מונחת על השולחן ערימת
ספרים, בחדר שתי דמויות היושבות אחת ליד השניה כאשר בהתחלה יש
שתיקה ביניהן ואינן מסתכלות זו אל זו עד יוזמתה של אחת מהן
לפתוח בשיחה)

בוא נלך? (מפנה אליו את מבטו ספק שואל ספק אומר)

לאן יש ללכת?

נלך. (ממשיך ומעלה טון דיבורו)
יש לאן, יש הרבה מקומות יפים בחוץ, הרבה אנשים לפגוש, הרבה
דברים לראות, ללמוד, להכיר.


(מגיב באדישות) בשביל מה ללכת? בשביל מה עכשיו לצאת, למה כל
הטרחה הזאת? להתעייף, להתלכלך, לפגוש כל מיני אנשים ולנסות
להיות נחמד לכולם ועוד יש כאלה שירצו הסבר - מה אתה עושה? למה?
ולך עכשיו תסביר להם, למי יש כח, ומה בא לך פתאום השגעון הזה
של לראות עולם? ללכת לפה, ללכת לשם. אתה יודע כמה מסוכן היום
בחוץ, המצב, המדינה, לך תדע איזה טיפוס יפול עליך פתאום? ישדדו
אותך, יחטפו אותך, אתה יכול אפילו להירצח, לא עלינו!

(עונה ברוגז) אז מה נעשה? נשב בבית כל היום? נישן עוד קצת,
נאכל עוד קצת? אתה אומר לי שאתה מפחד לצאת בחוץ, אל העולם כי
מסוכן ואפשר למות, חשבת פעם על האפשרות של למות משעמום?


על מה אתה מדבר? על איזה שעמום בדיוק, אתה יודע כמה דברים אפשר
לעשות בבית? איזה ספרים יש לקרוא (מצביע לכיוון הספרים), אתה
מדבר איתי על העולם, בספרים יש לך איזה עולמות שאתה רוצה,
אמיתיים, בדיוניים, כתוב שם על אנשים שונים, על מקומות יפים,
כל כך הרבה נושאים, מחשבות, רעיונות, רגשות והכל מגיע עד אליך,
רק תפתח את הספר ותקרא. אתה יכול לקרוא על כל דבר שתרצה, לדעת
כל דבר שתרצה וכל זה מבלי לצאת אפילו מן המיטה!, אחח איזו
גאונות!.
(נשען ומתמתח במקום מושבו)

גאונות הא? (פאוסה קצרה) תגיד, מי אתה חושב שכתבו את כל
הספרים האלה שאינך מפסיק להלל?


מה זאת אומרת מי? אנשים כמובן.

איזה אנשים?

אנשים, אנשים כמוני וכמוך.

(בתקיפות) למה אתה לא כותב ספר?

למה? מה זאת השאלה הזאת? כי אני לא כמותם,

כמו מי?

כמו האנשים שכותבים את הספרים.

מה יש בהם שאין בך? הרי אתה אמרת, שהם אנשים, כמוני וכמוך.

מה יש בהם? יש בהם... יש בהם את הדבר הזה שגורם להם לכתוב
ספרים!

(שואל באיטיות, כמצפה לשמוע תשובה ברורה) ומה זה?

(עונה בתקיפות) מה זה מה זה?! הדבר הזה שבעזרתו הם כותבים את
ספריהם.

(ממשיך בהדגשת דבריו) כן כן, הדבר הזה, אבל אני רוצה שתגיד
לי מזה בדיוק ה"דבר" הזה? מחברת? עט? מכונת כתיבה?


מה אתה בא לי עכשיו עם כל השאלות האלה, אתה יודע את התשובות
להן? לשאלות האלה, אתה יודע בכלל מזה ה"דבר" הזה?

(בנחרצות) כן.

נו מה?

תחשוב רגע לבד, תחשוב על הדברים שאמרת לי בהתחלה על אותם
ספרים, על מה שיש בהם.


(פאוסה) נו חשבתי. מזה?

(בתקיפות) תפסיק למהר כל הזמן אל התשובות! (שואף אויר
וממשיך ברוגע) קח שנייה, בעצם לא שנייה, קח דקה, שתיים
אפילו, ותחשוב לרגע על הדברים שאמרת לי שיש בספרים ואיך זה
מתקשר ל"דבר" שיש לכותבים אותם.


הקשר? הקשר הוא שהם כותבים את מה שכתוב שם. זה הקשר.

(עדיין ברוגע) יופי, אבל תנסה רגע לחשוב קצת יותר בגדול.
איך זה שהם כתבו על כל המקומות היפים? על כל האנשים המדהימים
שפגשו?


(עונה בנונשלאנטיות) ישבו להם מול המכונת כתיבה שלהם, הדף,
המחברת, מה שזה לא יהיה... וכתבו.

אוף, אני רואה שזה לא הולך איתך.

(ברגז) עוד הפעם הולך? אמרתי לך, לא הולך לשום מקום, עכשיו
תגיד כבר מה אתה חושב שזה לעזאזל? אמרת שאתה יודע לא? אז תגיד
כבר!.

(עונה ברהיטות ושלווה) אתה זוכר מה אמרת לי בהתחלה? מה
מעניין כל כך בספרים האלה? מה כל כך יפה ומושך בהם? מה שדיברת
עליו היה העולם, הספרים, הם משקפים את העולם, את המציאות,
העולם הוא זה שמושך כל כך, מה שהוא מחביא בתוכו כסוד ומה שהוא
פורש לעיני כל.
ומה שיש לאותם האנשים האלה שכותבים את הספרים זה הרבה דברים,
זה אומץ, תעוזה, יכולת כתיבה אבל בעיקר השראה.
מאיפה אתה חושב הגיעו לסיפור התיאורים על המקומות היפים כל כך?
הסיפורים על המפגשים עם כל מיני אנשים?
מהעולם! מהעולם עצמו ידידי, כי העולם שלנו מלא במקומות יפים,
באנשים שונים ובאינספור דברים שאפשר לכתוב עליהם.
           
     (מבטו מופנה אל ערימת הספרים).

(שואל בסקרנות) ומה לגבי כל הרגשות, המחשבות והרעיונות של
אותם האנשים?

(ממשיך ברהיטות ושלווה) אין ממש הבדל, כל אלה הם תוצרים של
התנסויות וחוויות שאותם הכותבים עברו, נכון שגם לדימיון לפעמים
יש יד בדבר, לחשיבה ולעיבוד של הדברים, אבל המקור, הבסיס
הראשוני
הוא הראייה שלהם את העולם, הצלילים המגיעים אל אוזניהם, מגעו,
ריחו, וטעמו של העולם כל אלה הם ביטוי המשמעות שהם מקבלים ממנו
ואיך שהם מפרשים אותו אל תוך הספרים שהם כותבים ואנחנו
קוראים.


וואו, לא חשבתי על זה כך אף פעם. (פאוסה, פתאום קופץ ממקומו
ופונה אל חברו בהתלהבות) בוא נלך.

(מופתע) לאן?

(עונה בהתלהבות) מזה משנה לאן? נלך, יש הרבה מקומות יפים
בחוץ, הרבה אנשים לפגוש, דברים לראות, ללמוד, להכיר.

(קם ממקומו, מהרהר קצת ולאחר כמה שניות מעלה חיוך על פניו,
קופץ לחבק את הדמות השנייה בהתלהבות, ויחד הם יוצאים מדלת החדר
והמערכון מסתיים בפנים החדר הריק והדלת הנסגרת באיטיות
מאוחריהם.)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים הם חפלה
ואנחנו הבפלה
וכל מי שבאחלא
טועם.


יום יבוא ומישהו
יבין אותי ואז -
אני אעלם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/3/06 18:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ריקי דארקו

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה