אני מסתכל במראה. את צודקת, העיניים שלי באמת מסוגלות לרצוח.
הגבות האלה שתמיד דברת עליהן - עד עכשיו לא הבנתי מה העניין.

זוכרת את המבט הזה שספרת לי עליו, אז? כמה מסוכן נראיתי באותו
הרגע? כמה פחדת? ראו שגם אני פחדתי? רואים?

איי, איפה התלתלים שלי.

אני מנסה להגניב לך מבטים דרך המראה אבל את לא מאחורי, יושבת
על האסלה עם הראש שמוט, בזמן שאני מתגלח ומסביר לך משהו חשוב.
אני מתקלח ונכנס למיטה המלוכלכת, מצטרף אלייך, ובין רגע אני
כבר לא נקי.
את מתקלחת ונכנסת למיטה המלוכלכת שניקיתי לכבודך ואני מנסה
לשמור עלייך הכי נקייה שאפשר לפני שאני הורס הכל.

רגע של מנוחה - אני בוהה בדלת, ואז הרצפה מבשרת על בואך לחדר
שלנו. אני מזדקף. מה אמרת על המבט הנלהב שלי?
ככה?

איך שאני מעשן כשאני כועס, איך שאני חוקר אותך באכזריות - אני
לומד לזהות, לאט לאט. ייקח לי עוד קצת זמן, אולי תעזרי לי פעם?
אל תדאגי, זה תהליך בריא, זה מבגר אותי.

אבל יש עוד אחד שאני לא מצליח לתפוס, לא לבד, לא עם אף אחת
אחרת.
איך אני נראה כשאני מאוהב בך? זוכרת?